כן. את הינך.
את שם, שם אצלך, במקום שלך, חייך.
בחייך - את כולך - את נושמת, גרביונים שחורים עטויים, על פיסת
אומנות, היא רגלייך. את צועדת לך בחדרייך. את יודעת שאת את. לא
יודעת שאת תהיי. את מצטלמת - דיוקן, צדודית. וגב, חלק. לו
הייתי ניגש, אולי נוגע, אין לדעת, יש והייתי דומע. את טוענת אל
העולם, מכילה בתוכך את ה-"ידע" של שנות האנושות - מאירה לפחד,
שואלת לאהבה, בוכה מחוסר אונים מזדמן.
את מתרגלת. מותחת את גופך, מכופפת את רגלייך, מקמרת את גבך.
נאנחת ממאמץ, מזיעה.
את הבטחות לעבר טוב יותר. שקט ברור מחליט.
אני ?
אני לפעמים מאונן.