היא לא הרגישה שנמאס לה, לא ידעה את ההולך להתרחש במוחה
מחשבות שכאלה היו נשגבות ממנה שאפילו לא ניסתה להשיגן
יושבת עם עצמה מול ראי שבור, מנסה לתקן את עיוותי פניה
לא מצליחה לתקן את המעוות, את הכיעור הזה.

אז מה עובר לך בראש? מה פשר כל הזמן האבוד הזה?
עדיין יושבת, עדיין מחכה, מחכה לו שיבוא והוא לא  בא

החדר כל כך קטן וכבר אין מקום לזוז
יושבת ככה וחושבת כמה מר גורלה בעולם בודד כל כך
ממחטות נייר מקומטות בכל מקום
פרצוף עצוב מול ראי אחד שבור

אז מה עובר לך בראש? מה פשר כל הזמן האבוד הזה?
עדיין יושבת בוכייה, מסרבת לדעת שהוא לא יבוא

תמונה מאובקת על הקיר מזכירה לה את פניו
אדים אחרונים בבקבוק אפטרשייב, היא מריחה ושוב חושבת עליו
זכרונות מתרוצצים במוחה כמו פצע ישן שלא נרפא

אז מה עובר לך בראש? מה פשר כל הזמן האבוד הזה?
עדיין מסרבת להרפות, הוא לא בא

טבעת אחת על היד, טבעת אחת בקופסא במגירה
היא עדין מחכה, עדין מקווה
אוטמת את עצמה מפני היאוש המתחיל להכנס ללבה

תקליט ישן מתנגן, מוסיקה עוטפת את ליבה
היא רוקדת עם עצמה ונופלת, רגליה לא רגילות כבר לתנועה
מסרקת את שערות ראשה, נתלשת שערה לבנה
שמלת החתונה מעולם לא נלבשה

אז מה יהיה איתך? לא חבל על הזמן האבוד הזה?
הוא לא יבוא אם הוא עדין לא בא, את מסרבת להאמין, את לא מבינה