ידעתי שאסור היה לי לראות אותו ידעתי שלניאוף מגיע עונש
אבל בכל זאת עשיתי את זה.
אם לא הייתי עושה את זה הייתי ממשיכה לחיות לפי מה שמצווים
עליי לפי מה שאומרים לי לעשות.

אבל הוא... הוא היה שווה את זה, ההקרבה שהקרבתי היתה שווה את
הכל, השלכתי את חיי לרוח בלי לחשוב פעמיים, והכל...למענו, כדי
שנוכל לחיות בשקט...

אבל הורי לא הניחו לי, לנשים חרדיות, ולנשים בכלל אסור לנאוף
בבעליהן. על זה מקבלים עונש...
ואני כנראה את שלי, קיבלתי...

את בעלי לא אהבתי בכלל, אפילו סלדתי ממנו. הוא הגעיל אותי,
וזהו פרי השידוכים...
עזבתי את בעלי למענו, כדי שאוכל לחיות איתו
כי אהבתי אותו, באמת, והייתי מוכנה למות בשבילו,
אבל... פה הייתה הטעות שלי...

הוא רק רצה להרוס לי את החיים, להרחיק אותי ממשפחתי כדי שהם
ישנאו אותי. הוא עזב אותי שנה אחרי שהיינו יחד...
נערה חרדית, שזרקה את החיים שלה לרוח, עזובה,
בודדה...
נשארתי בדירת החדר ששכרנו, ורק בכיתי כל הזמן... היו לי
בחילות, והתעלפתי המון פעמים ביום, אף פעם לא חשדתי שאולי
אני...
כן אבל זה נכון, הייתי בהריון...
וזה היה ממנו, ונשארתי עכשיו לבד, עם תינוק בדרך
ולא ידעתי מה לעשות..

עברו 9 חודשים וילדתי את בני הראשון, קראתי לו יחזקאל,
כי רציתי שהקדוש ברוך הוא יחזק אותי...
התחלתי לעבוד, במשרה חלקית, בגלל יחזקאל, וכשלא הייתי טיפלה בו
השכנה שלי. הוא היה ילד מדהים, ממנו שאבתי את כל החוזק שהייתי
צריכה... הכל היה טוב ויפה, עד שיום אחד הגיע לדירתי, בעלי
הקודם, ירמיה, היצור הכי נתעב עלי אדמות...
הוא ראה את יחזקאל ושאל של מי התינוק, אמרתי לו- שלי הוא אמר
לי שאם הוא שלי אז הוא גם שלו, אני ניסיתי לומר לו שטעות
בידיו, אבל הוא לקח את התינוק ואותי, בידיו המסריחות, לבית
הורי. הורי הביטו בי במבט של רחמים מעורבב עם אכזבה וכישלון.
הם טיפלו בתינוק שלי בזמן שאני דיברתי עם ירמיה. הוא היה בטוח
שהתינוק שלו אבל אז הוא נזכר שאף פעם לא שכבתי איתו הוא החטיף
לי סטירה, ואני הגשתי לו את לחיי השניה כדי להראות לו שזה לא
מזיז לי.
"נואפת, בוגדת, זונה!!!" אמר לי ואני אמרתי לו שהוא היצור
המגעיל
ביותר שפגשתי בחיי. אמרתי לו שאם לא היו מחייבים אותי להינשא
לו לא הייתי עושה זאת אפילו בהיותי שיכורה... הלכתי לחדר השני-
של הורי, לקחתי את יחזקאל וברחתי מהבית.
הסתובבתי ברחובות שעות ארוכות, היה כ"כ קר ויחזקאל לבש רק
חולצה קצרה הורדתי את החולצה הדקה שהייתה עליי והלבשתי את
יחזקאל. בהיותי הולכת נתקלתי בהמון אנשים, היו לי כאבי ראש,
וסחרחורות
והרגשתי שאני לא יכולה לנשום פתאום התעלפתי, יחזקאל צרח בכל
כוחו, עד שגבר צעיר שבמקרה עבר שם לקח אותנו לביתו.

כשקמתי הייתי מכוסה ב-2 שמיכות צמר עבות שחיממו אותי, יחזקאל
שכב לידי ושתה בקבוק חלב חם קמתי התהלכתי בחדר עד שנתקלתי בו,
הגבר שהציל את חיי חיבקתי אותו והודתי לו שהציל אותי ואת בני
הפעוט. לרגע הוא היה מוכר לי, אני לא זכרתי מאיפה...
הוא אמר ששמו יגאל, אמרתי לו: "נעים מאוד, שמי שרה"
הוא אמר שהוא שמח שהציל אותי, כי עוד לא ראה בחייו נערה יפה
כמוני, הייתי נערה, בת 18, עם ילד קטן. הוא היה בן 20, גבר
צעיר, חסון ושרירי, שערו היה שחור כפחם ועיניו הבריקו בצבע
תכלת, כצבע הים. ועדיין הוא הזכיר לי מישהו... סיפרתי לו
שהכריחו אותי להתחתן עם יצור מגעיל, ושגבר שהתאהבתי בו עזב
אותי, ואז גיליתי שאני בהריון והייתי לבד, וברחתי מהבית....
הוא הקשיב בעניין רב, ובסוף הסיפור נשק לי, ואמר לי שהוא
מצטער. שאלתי אותו למה הוא מצטער, הוא הוריד מסכה מפניו שהייתה
נראית כה אמיתית... ולפתע נגלה לפניי הגבר שאותי עזב, אביו של
יחזקאל. החטפתי לו סטירה ושאלתי אותו למה הוא עזב אותי, הוא
אמר שהוא פחד. אמרתי לו שהתינוק שלי הוא שלנו... הוא אמר שהוא
יודע. התחבקנו והתנשקנו וידעתי שלעולם לא ניפרד...
היום, עשרים שנה אחרי, אני נשואה לו, יש לנו 8 ילדים (כולל
יחזקאל),
אני חזרתי בשאלה לפני 19 שנה, ומאז אני הבן אדם הכי מאושר
בעולם...