ישראלים- רק התחיל חופש, וכולם בקניונים, איפה שיש מבצעים-
עושים קניות. "לחג."
מתחם שלם הם הקציבו לחנייה, כדי שלא ילכו מכות, אבל ישראלים-
לא מתחשבים באף אחד, חונים על חניות כפולות,
נהגי מונית מקללים, זקנות- חופשי הולכות מכות.
נכנסנו לחנייה, הסתובבנו, שלושה סיבובים סביב החניון הכי עצום
שראיתי מימיי- שעה שלמה, כדי לחפש חנייה.
גם אנחנו רצינו לדעת על מה כל המהומה.
עצרנו, לרגע- לראות אם יש מקום בשורה השמאלית מימין,
נהג מונית חמום מוח מצפצף, פותח חלון- צועק-
"זבל! איזה מוח דפוק יש לך, כוס אמא שלך..." מקלל, את אמא
שלי.
מישהו הרשה לו לקלל את אמא שלי? 'נו, אמא, בחייך. אל
תתעצבני.'
כל כך חם, נדמה שמצאנו מקום, אולי, שם- אבל האוטו לא נכנס,
ישראלים, חונים על שניים אולי שלושה מקומות- מה איכפת להם? הם
כבר מסודרים.
צפצופים, צפצפות, צעקות, קללות, אנשים יוצאים מהמכונית לשמור
מקומות,
בדרך אולי ללכת מכות.
אמא ואני, מצאנו חנייה, במקום טוב.
יצאנו ושמש- חזקה.
ישראלים. עדיין צועקים.
הלכנו לאיפה שכולם התאספו, משטרה, מחסומים, אולי יש שם איזו
הופעה?
סתם מבצעים- בגדים, שעונים.
אמא? אפשר? ישראלים, ילדים קטנים בוכים, איש אחד במגפון צועק:
"יערה וגליה, אמא מחכה לכן ליד כניסה 2..." דוחפים, "ערבים!"
עדיין צועקים,
'אמא, שקט.' נורא חם.
שישתקו כבר! צעקתי אל עצמי, לא נראה לי שהם שמעו- כי הם המשיכו
לצרוח כמו תרנגולות.
פיצוץ.
אולי עכשיו שקט? אני לא שומעת. מנסה לזחול,
איפה הידיים? אמא...
אני מנסה לבכות אבל לא מצליח לי, אמא!! אני מנסה לצעוק אבל
לא יוצא קול.
אני רואה קצת, אנשים- מסתובבים, משטרה- מחסומים,
אולי יש פה איזו הופעה?
צועקים.... מסתובבים.
אמא?
מתים.

ישראלים

אפשר לומר שאני לא ממש סובלת את העם הזה. אבל כולנו חלק
ממנו.