אתה זה שבנה אותי אז, באושר, בשלווה, בהבנה, באהבה.
ועכשיו אתה זה שהורס, משמיד אותי,
באמצעות הדיבורים שלך והמעשים שלך.
אתה מאשים אותי,
אתה לא מקשיב למה שאני אומרת.
אתה מסרב להבין אותי,
אינך אוהב אותי.

כן אני מודה, לאחר כמה זמן למדתי להבין את זה.
לחיות עם זה,
וכן שכחתי אותך.
ורק עכשיו אתה נזכר,
אתה לא יודע כמה קשה הייתה התקופה שעברה עליי!
כל הלילות העצובים,
שעלו בי הזיכרונות של כל הימים שהיינו ביחד.
זיכרונות של אהבה,
זיכרונות של שיתוף.

תמיד ייחלתי לזה שהזיכרונות יתחדשו בזיכרונות אחרים, טובים
יותר,
ועכשיו נשאר לי רק לקוות.

רק מזל שנזכרת כי אתה יודע מה אומרים
"עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".

2.5.04