החלטתי לעשות מעשה ולקנות אבטיח.
עד היום בחר למעני את האבטיח המוכר.
לא עוד, הפעם אבחר בעצמי את האבטיח. לא אתן לאיזה רוכל נוכל
להחליט בשבילי.
נכנסתי למרכול וניגשתי הישר למחלקת הפרות והירקות, אל ארגז
האבטיחים.
מה שנותר הוא רק לבחור.
כיצד בוחרים? פשוט מאוד: אוחזים, טופחים ומקשיבים.
מהו הצליל של אבטיח בשל? לא יודע.
בתנאים של חוסר וודאות יש להשתמש בשכל ישר והגיון בריא. הרי
האבטיח אמור לעשות את דרכו אל קיבתי, כלומר עליי למצוא את
האבטיח המתאים לבטני. לכן, אטפח על בטני ואחפש אבטיח המפיק
צליל דומה.
מספיק עם בדיחות הדעת, מהו הצליל של אבטיח בשל?

מצדה השני של ערמת האבטיחים עמד אדם לבוש בחליפה מגונדרת. איזה
מן טיפוס לובש חליפה לקניות בסופר? האדון המהודר היה עסוק
במישוש אבטיחים, כאילו חפן ידיו בשדי אישה, ועיסה אותם בתנועה
סיבובית.
האדון המהודר ניגש אליי בעודו אוחז באבטיח ושאל: "יסלח לי
אדוני, האם תואיל בטובך לבדוק את האבטיח? ברצוני אבטיח, אך אין
לי מושג במלאכת הבחירה."
"בוא נבדוק," עניתי. הנחתי את האבטיח שנראה כמועמד מבטיח,
והתחלתי בבדיקה: מיששתי את קצה שארית הענף המחובר לטבורו של
האבטיח. הנהנתי בראשי. לאחר מכן רחרחתי אותו לכל אורכו ולבסוף
ניגשתי לבדיקה המוחלטת: מבדק הטפיחה. הרמתי את האבטיח אל
אוזני, טפחתי על בטני פעמיים ועל האבטיח שלוש. טפיחה נוספת על
בטני ואחת נוספת על האבטיח.
"ידידי, אומר לך את האמת," אמרתי בטון מבין עניין, "איני מבין
כלל באבטיחים. לדעתי, בשביל לדעת אם האבטיח טעים, יש לטעום!"
האדון הנכבד והמכובד חייך חיוך חושף שיניים ואמר: "יפה דיברת.
בוא נטעם."
מכיס הז'קט הוא הוציא מזרק פלסטיק גדול, אשר בקצהו חיכתה מחט
עטופה בפלסטיק מגן. האדון הסיר את כיסוי המחט וניגש לנעוץ בגוש
הירקרק.



בעודו שואב נוזל אדמדם וסמיך נשמעה מאחורינו צעקה: "סליחה,
סליחה, סליחה! מה אדוני חושב שהוא עושה?!"
עובד חנות לבוש במדים כחולים רץ לעברנו בבהילות. נשיפותיו היו
של אדם בן חמישים המקפיד לאמן את ריאותיו בעישון סיגריות.
"אדוני, אין זה פסטיבל טעימות. דקרת- שילמת."
האיש צודק.
"אדוני הנכבד," פניתי לעובד המתנשף, "בודאי שאקנה את האבטיח.
החשבת שנדקור, נטעם ונחזיר לערמה?! העניין הוא שחשוב שנבחר
אבטיח מובחר. ברצוני לרכוש את האבטיח הטוב ביותר, ואם אצטרך
לשלם על עשרה אבטיחים, יהי כך."
העובד התרצה. נפל לידיו לקוח שבשבילו "איכות" היא לא מילה גסה.
הוא חייך ואמר: "יפה אמרת, אך יסלח לי, אדוני, לא כך טועמים!
יש לפרוס פרוסה ולהרגיש את מרקם האבטיח נחרץ אל מול שינייך."
פניו של ידידי המגונדר זרחו. "אלו מלים כלבבי," אמר והוציא
מכיס מכנסיו סכין מטבח רחבה וחדה. הוא הציע לעברי את ידית
הסכין ושאל: "יואיל כבודו?"
"רוב תודות," עניתי, ונטלתי את המאכלת לידיי.

תוך כדי הנעיצה של הסכין באבטיח שוב נשמעה צעקה, אך הפעם היא
לוותה בקנה אקדח שכוון לעבר עבדכם הנאמן: "משטרה!!! זרוק את
הסכין! ידיים למעלה!"
שלושתנו הרמנו ידיים, ומה לעשות, חוקי הפיזיקה המשיכו בשלהם;
האבטיח נפל מטה והתנפץ לכל עבר.
כתוצאה מהצעקה ורעש החבטה, החלה תכונה בקהל הקונים במרכול.
אנשים החלו לרוץ לכל עבר, מדפים הופלו, נשים צרחו ובתוך כל
השמחה אני ושני חבריי עם ידיים מורמות מול שוטר שומר סדר,
והאבטיח הארור מרוסק מתחתנו.
לפתע התכופף ידידי המגונדר לעבר הרצפה, אך עוד לפני שידו עברה
את גובה ברכיו, נורתה ירייה. הסתובבתי לעברו אך מיד קפצו עליי
שני גברתנים שהצמידו את ראשי לערמת האבטיחים. בזוית עיני ראיתי
את חברי הלבוש בחליפה מהודרת ומוכתמת בדם, לועס פיסה מהאבטיח
המנופץ.
הוא חייך לעברי בשארית כוחותיו ולחש: "גן-עדן".