מערכה 1
תמונה 1
(חנות לציוד ביתי, תרדמטי נכנס)
תרדמטי: (למוכר) סליחה, אתה יכול לעזור לי בבקשה?
מוכר: אין בעיה, תרדמטי. בוא איתי. (מוליך אותו לקצה החנות
ומראה לו חבל עבה במיוחד, תרדמטי לא מבין לאן הוא מוליך אותו)
החבל הזה מושלם.
תרדמטי: חבל?
מוכר: נו, בשביל לתלות את עצמך...
תרדמטי: לתלות את עצמי?! אני בסך הכל רציתי לבקש מסקנטייפ.
(גוער בו) תתבייש לך! אדם לא מספיק לבקש ממך מסקנטייפ וכבר אתה
רוצה לתלות אותו?
מוכר: שאני אתבייש?
תרדמטי: אלא מי יתבייש בדיוק, אני?
מוכר: כן.
תרדמטי: כן?
מוכר: כן.
תרדמטי: למה?
מוכר: קודם כל, אתה האחרון שצריך סיבה בשביל להתבייש.
תרדמטי: את זה אני כבר יודע. אם אין לך שום דבר חדש להגיד, אז
אל תגיד לי להתבייש. יחסית לסטנדרטים שלי, אין לי מה להתבייש
מעבר להתביישות הטבעית.
מוכר: אפילו יחסית לעצמך יש לך במה להתבייש.
תרדמטי: מה?
מוכר: אתה עוד שואל, כאילו שיש לך זכות, מסתיר את הבושה
הטבעית, שכבר מזמן צריכה היתה להיות על פניך העלובים. (פאוזה)
אחרי העזרה הענקית שנתתי לך, אתה מעז להרים את קולך העלוב עלי.
אין סיבה גדולה מזו להתביישות.
תרדמטי: איזה עזרה בדיוק?
מוכר: ביקשת ממני עזרה, לא?
תרדמטי: כן.
מוכר: לא עזרתי לך?
תרדמטי: הבאת לי מסקנטייפ?
מוכר: (צוחק) מסקנטייפ. אני עושה לו את הטובה הגדולה ביותר של
חייו והוא מדבר לי על מסקנטייפ.
תרדמטי: איזה טובה בדיוק, להרוג אותי?
מוכר: בהחלט. רק היום קיבלתי סחורה חדשה ומשובחת, חבל מעולה.
רק בשבילך שמרתי אותו.
תרדמטי: (פגוע) למה בשבילי?
מוכר: נו באמת, אתה באמת חשבת שאתה מצליח להסתיר ממישהו שחייך
הם סבל מתמשך? נסה להסתיר את השמש, יהיה לך קל בהרבה. הרי זו
אכסיומה - אחד ועוד אחד שווה שתיים, כדור הארץ הוא עגול
ותרדמטי סובל, אי אפשר לחשוב אחרת.
תרדמטי: למה אתה אומר דבר כזה?
מוכר: אל תבין אותי לא נכון. אני אומר את מה שאני אומר לך מתוך
דאגה אמיתית. ביקשת עזרה, לא? הייתי עוזר לך אם הייתי מביא לך
מסקנטייפ? מה היית עושה אתו? מדביק את עולמך השבור לרסיסים?
מכסה את הפצעים בשכבה דביקה של שקרים עצמיים? אם נשבר לך אגרטל
אתה מדביק את החתיכות עם מסקנטייפ? לא. אז למה לעזאזל שחיים
שבורים תדביק עם מסקנטייפ? חיים זה יותר מאגרטל.
תרדמטי: רציתי לתקן ספר שהשאלתי מהספרייה.
מוכר: גם ספרים נקרעים לך? אפילו בסיפורים הדמיוניים הכל אצלך
נקרע? ואתה עוד מתפלא שהצעתי לך חבל. תקשיב לי, יש לי פה סחורה
משובחת בדיוק בשביל הצוואר שלך.
(שיר החבל)
מוכר: כך תחליף את הסבל הנצחי בכאב חולף
בעזרת מוצר נפלא עם יופי של מחיר.
ותרגיש את הגרון שלך פתאום מתעטף
ולעולם לא תצטרך עוד לצרוך אוויר.
תרדמטי: אבל זה כה מפחיד
זה בטח שורט וגם לא ממש נעים.
מוכר: מה אתה מעדיף?
להישרט לבד מהחיים?
מוכר: כך תעביר את סבלך ותחלק לאחרים
הם כה יבכו על מותך המיותר.
ואתה, דייר חדש בארץ הקברים
תצחק לך שוכב על עולמם המנוכר.
תרדמטי: אבל זה כה מפחיד
איני רוצה להיחנק גם לא מחבל דק.
מוכר: מה זה משנה?
הרי כל חייך אתה נחנק.
תמונה 2
(נכנס טמטמל בריצה אל החנות)
טמטמל: (צועק) תעצרו כבר את השיר הזה!
מוכר: אפשר לעזור לך במשהו?
טמטמל: תפסיק לשחק איתי משחקים! אני שמעתי את הכל. ככה אתה
מתחמן את חבר שלי שיתלה את עצמו רק בשביל לקבל עוד כסף? תתבייש
לך!
מוכר: עוד פעם אתם וההתביישויות שלכם. מתי כבר תבינו, סוף-סוף,
שהבושה זה הדבר היחיד שיש לכם ותפסיקו לחלק אותה לאחרים? קדימה
צאו מהחנות שלי ולכו לרחוב, חלקו שם את הבושה. (מוציא אותם
מהחנות)
תרדמטי: (מעודד) אתה צודק, טמטמל. באמת לא הייתי צריך להקשיב
לו.
טמטמל: פעם הבאה תקשיב רק לחבר הכי טוב שלך.
תרדמטי: מי זה?
טמטמל: טמטמל, אני.
תרדמטי: אה, באמת? איזה יופי! (שמח על הגילוי) והמוכר הזה עוד
ניסה לשכנע אותי לתלות את עצמי.
טמטמל: כן. הרי להתאבד עם תרופות זה הרבה יותר פשוט.
תרדמטי: מה?!
טמטמל: הרי להתאבד עם תרופות זה הרבה יותר פשוט.
תרדמטי: (נסער) אני שמעתי כבר בפעם הראשונה, אני לא מאמין.
טמטמל: כן, איך הוא רצה שתיחנק ותישרט בשביל הכסף שלו, במקום
שיהיה לך מוות פשוט וללא כאבים.
תרדמטי: אבל למה שאני אתאבד?
טמטמל: (מרגיע אותו) נו, באמת תרדמטי, אני צריך להסביר לך? אתה
יודע שהסברים זה לא הצד החזק שלי.
תרדמטי: כן, אתה צריך להסביר לי. למה אני צריך לרצות למות?
טמטמל: תרדמטי, אני מתפלא עליך. לא עדיף לפרוש מהחיים בשיא?
הרי היום זה יום ההולדת השלושים שלך.
תרדמטי: (נזכר) נכון. (פאוזה) אז מגיע לי מזל טוב. מזל טוב עד
מאה ועשרים.
טמטמל: בוא נסגור על מזל טוב.
תרדמטי: עד מאה ועשרים.
טמטמל: מזל טוב.
תרדמטי: למה לא עד מאה ועשרים?
טמטמל: ואם תחיה עד מאה ועשרים זה יהיה לך מזל טוב? אתה רוצה
לעשות את כל המסלול הזה שהתחלת בילדותך עוד ארבע פעמים?
תרדמטי: זה לא אותו מסלול. רק עכשיו אני באמת אתחיל לחיות.
טמטמל: אבל תרדמטי, אתה יודע שאת השיא אנחנו כבר עברנו, מעכשיו
רק יורדים. ואם זה היה השיא, תרדמטי, רק תחשוב על השפל. אני
עדיין בעד לפרוש בשיא.
תרדמטי: ואני לא! נמאס לי! אני אלך למקום אחר, אעבור למקום חדש
בו יעריכו אותי ויאהבו אותי.
טמטמל: מתחת לאדמה?
תרדמטי: לא מתחת האדמה, מעליה!
טמטמל: בשמיים?
תרדמטי: לא! אני אלך לי לחיות בעולם האמיתי. אני אתהלך לי
בעולם שמח ומאושר ואתה רק תביט בי מקנא.
(שיר הסיכויים)
תרדמטי: כי למרות הכל יש עוד סיכוי
שאזכה עוד לחיות את חיי.
ולצחוק על האלו שלא האמינו
שאלך עם שמחה בעיני.
ורק בשבילו עוד אחיה, אאמין
ורק בשבילו אקווה.
שיגיע הרגע שלי, המרנין
ויהפוך מעתיד להווה.
טמטמל: אך גם אם תרצה עוד לחיות
וגם אם תעמיד פני חוגג,
עוד יגיע היום, אין מה לעשות,
בו פתאום בועתך תתפוגג.
תרדמטי: כי למרות הכל יש עוד סיכוי
שאגשים את הבלתי יאמן.
ואוכל לומר בביטחון הרצוי
תודה אלוהים, אמן.
ורק בשבילו עוד אחיה, אאמין
ורק בשבילו אקווה.
שיגיע הרגע שלי, המרנין
ויהפוך מעתיד להווה.
טמטמל: די! תפסיק לרצות עוד לחיות
ולהתפלל כל חייך לנס
עדיף בפשטות לקחת תרופות
שהמוות לגופך יכנס.
תרדמטי: די! נמאס לי לשמוע. ואתה עוד קורא לעצמך החבר הכי טוב
שלי. אתה לא חי חיים יותר טובים ממני, למה שאתה לא תתאבד?
טמטמל: רציתי להזמין אותך, שניקח ביחד את התרופות. רק תחשוב
איזה קלאסי זה יהיה אם תניח ביום ההולדת השלושים שלך את המכתב
המציין את יום מותך הראשון. אוי כמה שהם יבכו עלינו, תרדמטי
המסכן וטמטמל, שהתאבד מתוך הזדהות וחברות.
תרדמטי: אם אתה כל-כך מזדהה תמות לבד. אני, מה לעשות, עוד רוצה
לחיות.
טמטמל: עקשן כל-כך.
תרדמטי: זה אני, וכך אשאר.
טמטמל: אתה בכלל לא חבר טוב, אפילו להתאבד איתי אין לך אומץ.
כל החיים שלך אתה לא מעז לעשות שום דבר משמעותי וגם עכשיו לא.
מה כבר תעשה בשאר הזמן שלך? תשב כל יום בציפייה ליום הבא? תקנה
מסקנטייפ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.