משאלותייך פרצו סכר בלבבי
ותשוקתך סוערת, נהר בלי מיצרים
הנה תמו גרגרי החול בשעוני
אף עמדו מלכת המחוגים

עוד אתיר בריחי בדידותך אהובה
ולמה תעצבי?
את גחלי האש ללהבת האושר
אל תדאגי!

האם אבוא אלייך בלאט והסהר מלא?
ואולי בעת סער על גב נחשול אדיר?
אך עינייך לא ידעו שאני הוא זה
רק לב טבול באהבה ידע, רק הוא יכיר

האם לנשק שפתיי תאבי?
אם לחבקני בערגה וחום?
שמא יד צחורה תושיטי
בעיניי תביטי ותאמרי שלום?

את זאת איכה אדע?
רק פרחי באבו אל תקטפי
בן חלוף הוא כמו הסתיו
ומה גם אנוכי

אך אם יחוור לי אהובה
שאין לבך עולז לבואי
שירי אהבתי ישא הרוח
מן הדפים יוותר רק ניחוחי

ואם בעת בואי
תחשק נפשך לכת
נפשי אבק דרכים תהיה
נשמתי עלה שלכת

וכשאבוא, אושרי גאות
על סלעי יגון
הכאדוות גלים לוחשת את?
אם דכי מתנפץ בשאון?

ואם כשיצטלבו מבטינו
תרכיני ראשך ובעינייך שתיקה
ענן עשן יחלוף בינינו
תימוג דמותי כלא היתה

כברק המפלח רקיעים אבוא אלייך
אך קול רעם לא תשמעי
מתוך מעבה הליל אגיח
האם גם אז תאהביני?