נשימה עמוקה.
עוד אבן ירדה מן הנשמה.
אמרתי משפט - סיימתי תקופה.

פחד זה דבר נורא, אוכל אותי
בפנים
מקיא את זה החוצה וראו - התוצאה.

ננעלתי בחדרי, בתוכי,
בסבך ליבי, רק שלא יקרה דבר נורא,
שלא אפול או אפגע.

מדבר על סיכונים ולא קופץ מגבהים.
צוחק על אחרים ומלא במסכים.
יש לי מעצור, עמוק אני בבור,
שאת חיי קובר, מניחי במצור.

והנה האור שבקצה, מתקרב אט אט
אני רץ אליו, קופץ מסלעים, מעל בורות גבוהים,
ראו אותי! היו גאים בי! שימו לב לשינויים!