הורד הוא אחד הפרחים היותר ייחודיים, יפים ומסתוריים שקיימים.
עלי הכותרת של הורד נעים בין הצבע הורוד לצבע אדם כהה. ככל
שצבעו של הורד אדום יותר - כך תשומת לבך תימשך בצורה חזקה יותר
כלפי הפרח. כל אדם אשר ראה את הפרח, נמשך אליו ורצה לקטפו
ולהריחו.
הראשונים שניסו כך, נחתכו ונפצעו מן הקוצים של הורד, והזהירו
את כל המבקש לעשות כמותם, שלא להתקרב יתר על המידה אל הפרח
המסקרן והמיוחד, כיוון שצפויה לו הפתעה כאשר יתקרב יתר על
המידה.
ואמנם, רבים ממשיכים להיפצע מורדים יום-יום. הכיצד? מדוע רבים
כל-כך אינם מבינים שאין להתקרב אל פרח ייחודי זה?
ואכן, גם אני בעצמי נפלתי בפח זה. ניתנה לי הזכות להיות בחברת
ורד יפהפה. תחילה הייתי מודע לכך שאין להתקרב אליו ואכן שמרתי
מרחק ונהנתי מיופיו מרחוק, אך לא לאורך זמן. חפצתי בו ורציתי
לקרבו אלי יותר מן המותר, למרות שידעתי שברגע שאאחוז בורד ידי
תיפצע. ולמרות הכל, אחזתי בורד. וכמו שצפיתי, וכמו שקודמי צפו
זאת, בכל זאת, ניגשתי ועשיתי את אותה טעות שרבים עושים. אחזתי
בורד ונפצעתי. החתך היה עמוק והוא ישאיר צלקת לכל החיים. מצטער
אני על כך בדיעבד.
מה גורם לרבים לעשות טעות כה נפוצה שוב ושוב, למרות כל האזהרות
מנפגעים קודמים שעברו את זה כבר? מה הוא סודו הטמון והמושך
בפרח זה אשר גורם לנו פעם אחר פעם ליפול בפח?
אולי זו האמונה שאתה הוא זה שיצליח לאחוז את הורד מבלי להיפצע,
אולי חושב אתה שהינך טוב מספיק בכדי להימנע מפגיעה אפשרית
ונפוצה כ"כ.
אך לשווא, אין מנוס מן הורד. רבים נפלו בפח, רבים נופלים ורבים
ימשיכו ליפול שוב ושוב, כצאן המובל לטבח.
עניין זה אינו נתפס בדעתי, מדוע ליצור דבר כה יפה, כה מיוחד,
כה מדהים - אם אין אדם המסוגל להתקרב אליו מבלי להיפגע?
אלו, אשר ניסו ונפגעו, עמדו בפגיעה. היא אמנם השאירה צלקת, אשר
מלמדת אחרים אשר מייחלים לזכות בורד להיזהר, אך מדי פעם ופעם
מגיע אדם עם רגישות גבוהה יותר משל אחרים, וכאשר הוא נפגע מן
הורד הכאב הוא מר יותר מכל דבר.
"מדוע פצע אותי הורד?" נשאלת השאלה בתמימות ובחוסר הבנה, אשר
במקרים מסויימים אפילו גורם לפרץ של דמעות ורגשות אשם. "מדוע
משך אותי אליו, סיקרן אותי, גרם לי לרצות לקטפו ולבסוף, כאשר
אני ממלא רצונו, פוגע הוא בי? כיצד דבר כה מיוחד יכול להיות כה
קטלני?"  
איני מבין את המשיכה המוזרה לורד, אף על פי שגם אני נפלתי בפח.
למען האמת, איני מוצא כל רע בסיגלית, בלילך, בחרצית או בכל פרח
אחר. הם אמנם הרבה פחות מסתוריים, צבעם אינו חזק ומושך כזה של
הורד, אך כאשר תבוא לקטפם לא תיפצע, וזה מה שחשוב, שתוכל
להרגיש את הפרח, שתוכל לאמץ אותו אליך, להריח את ריחו המתוק,
להרגיש את עלי הכותרת המלטפים ברכות את לחיי פניך, להעלות דמעה
על היופי שבפשטות ולהודות על כך ולרגע באמת לשכוח מקיומו של
הפרח הנוראי, אשר כל מאודך נמשך אליו רגע קודם לכן, הורד. אותו
ורד נוראי.
למען האמת, לפעמים הפרחים הפשוטים והמכוערים ביותר חיצונית הם
הטובים ביותר, כגון החמנייה. אין שום פרח הדומה לחמנייה
בתכונותיו, זהו פרח ייחודי וסגולי, ורק אלו, אשר יהיו מסוגלים
להסתכל מעבר למראהו של הפרח, יזכו באוצר הטמון בו.
ולבסוף, קורה הדבר המעניין ביותר. הורד, המסתורי והקוצני
והנחשק, חושף את עצמו, ולפתע, כאשר הוא אינו מוגן בקוצים, הוא
אינו מושך כמו בעבר. לפתע הרבים, אשר חשקו בו, מאבדים בו כל
עניין, ופונים לפרחים הרגילים - הטובים והנאמנים, אשר לא אכזבו
ולא פצעו.
מדוע כאשר לבסוף הפרח הנחשק מחליט לא להתגונן ומוריד את כל
הגנותיו הופך הוא למשעמם וחסר עניין, אפילו יותר מן הפרחים
הרגילים, אשר לא שמים לב אליהם בתחילה עקב יופיו של הורד?
אפשר לומר, שכל עוד אין באפשרותם של החופצים בכך להתקרב אל
הורד, רק אז נמשכים הם אליו. לאחר מכן, מאבד הוא כל חינניות
וכל סקרנות בעיניי המתעניין.
לכל אותם פרחים רגילים, שקוראים את מה שנכתב כאן, דעו לכם שאין
צורך בדאגה. מקומכם בעולם מובטח.
ולכל אותם ורדים, אשר קוראים את הכתוב לעיל, דעו לכם שגם, כמו
הפרחים הרגילים, גם אתם אינכם צריכים לדאוג, כיוון שלאחר שהורד
הוריד את כל הגנותיו, ורבים איבדו עניין, תמיד יהיו עוד
שיסתקרנו בורד ויחשקו בו.
ולכל הקוטפים שביננו, המשיכו בדרככם. היזהרו מן הורדים, אך אל
תימנעו מלהתקרב אליהם. אולי אתם תהיו הראשונים אשר קוטפים את
הורד ואינכם נפצעים, ואז הרי שתזכו בדבר שלא רבים זוכים בו.