דרו ישב לו בקצה שדה הקרב. עוד לא הגיע תורו לצאת לשדה עצמו.
הוא לא רצה באמת לצאת לקרב הוא ידע מה הוא רצה אבל הוא ידע שאת
זה בקרב הזה הוא לא יקבל את מבוקשו. הוא ידע שזה עדיין לא תורו
אבל בכל זאת הוא יצא לעבר השדה. צל ענק חלף מעליו, הפחד השתלט
עליו והוא החל רץ כנגד ללא כל ידע, רק כדי לברוח מהיד, לברוח
מהכל. הוא עבר דרך שדה פרגים מושלג למרות העונה הכמעט
קייצית.השדה המשיך כאילו אין לו סוף (דרו היה בתוך עמק בך
שבעצם השדה רק נראה אין סופי) עבר בכולו רק שביל אחד . הוא
המשיך ורץ לתוך יער שחור, אפל אשר שכן על משטחי בזלת
עצומים.באפיסת כוחות הוא עצר. סלע הבזלת היה חם למגע למרות
השעה המאוחרת בערב. לקראתו החל באה דמות לבנה גם היא מזנקת
בצעדים מפוחדים. הדמות לאט לאט התבהרה ונראתה יותר ויותר משונה
ממה שחשב.
דרו הרים את חרבו "אל תתקרב כוח רוע, דמך בראשך וחרבי בידי"
הדמות הלבנה קפאה על מקומה והחלה מגמגמת "לא..לא. אל תפגע. אני
לא באמת עם הצבא של המלך וייט אלא אני חפרפרת הלא רואים?"
דרו החזיר את החרב לנדן. החפרפרת והוא הביטו בשקיעה דרך העננים
האפורים. דרו פתח בשיחה שלאט התגלגלה לנושאים חשובים בהרבה.
"אז מה עושה חפרפרת?"
"כלום כמעט. משנה את צבע עורה ומחכה לפקודות מהצד השני"
החפרפרת רכנה לעבר דרו ודברה רק כאשר הייתה כמעט בתוך פרצופו.
לדרו הייתה בעיה קשה עם זה בגלל ריח הפה שלה שהיה שילוב של
דגים, משמש ואבק בכמויות עצומות.
"ומה רצית להיות?"
"אתה."
"מה?!"
"התגייסתי לצבא להיות חייל פשוט. רצית להרגיש חסר חשיבות, בלי
לחץ. אתה מבין. אבל בגלל אפליה מתקנת של מכרסמים גייסו אותי
למודיעין"
"אהה. לא נורא לפחות העבודה מעניינת"
החפרפרת הזדעקה "לא נורא! לא נורא!!! אתה נורא!! נראה אותך
מבלה שנתיים מתחת לשפיצים של עקבים!!"
"סלח לי אבל יש לי שאלה מטומטמת מה עשית מתחת לשפיצים של
עקבים?"
"איפה יהיה המודיעין אם לא מתחת לרגלי המלכה והעובדה שהיא
אפילו נמצאת הרבה זמן היית עוזרת אם כאשר היא הייתה היא הייתה
דואגת לרוץ."
"טוב, סליחה"
"מצטער, לא התכוונתי להתפרץ ככה. מה אתה רצית להיות"
"אני אגלה אם לא תגלה לאף אחד"
"טוב"
דרו רכן לאוזניים של המכרסם ולחש על אוזנו את כל סודו ורצונו.
לאחר שדרו סיים את לחישותיו החפרפרת החל מגחך. החייל בתגובה על
כך הוציא את החרב מנדנה ובעזרת חלקה השטוח הנחית מכה על ראשו
של החפרפרת "איי!! למה עשית את זה?"
"את צוחקת עליי!"
"מצטער. עוד פעם נפלט לי. זה פשוט..." החפרפרת נעצרה והחלה
גואה בצחוק. לאחר שנרגעה קלות ונשמה לרווחה המשיכה "מצטער על
זה. אבל אני תמיד יכול לתת לך עצה שתמיד נותן בן דוד שלי :תגיע
למשבצת השמינית"
"ובמה זה יעזור לי?"
"לא יודע. לא אני נותן את העצה הזאת הבן דוד שלי נותן."
דרו החליט בלבו שאין סיבה לפקפק לבן הדוד של המכרסם בעל הנשימה
המזעזעת למרות שלא פגש אותו אף פעם כי ממש לא היה לו דבר יותר
טוב לעשות. דרו שמח מאוד להיפטר מנשימתו של החפרפרת ויצא לדרכו
למשבצת השמינית אף על פי שלא ידע היכן היא נמצאת או לאיזה צד
הוא צריך ללכת. הוא הרים מספר עשבים קטנים והפיל. הרוח נשבה
צפונה אז הוא המשיך לכיוונה.
הוא צעד לאורך היער שנגמר בפתאומיות לתוך מישור רחב ידיים של
קירטון רמוס לכדי אבקה דקה. הוא המשיך ללכת במישור למרות שהוא
בקושי ראה דרך האבק שהוא העלה. הוא מהר מאוד כוסה כולו באבק עד
שנעשה לבן. החייל עצר כדי להוציא אבק מהעיינים כאשר צללית
התקרבה אליו מתוך הערפל. הדמות גדלה עד שהייתה גבוהה ממנו כמעט
כפליים. הדמות הייתה בוס ורוכבו שניהם לבנים כמו האבקה שמסביב.
רוכב הסוס היה חבוש שריון קשקשים לבן וקסדת מתכת בעלת פיתוח
שנראה כמו ראש של סוס. הפרש התעלם באופן מוחלט מדרו. דרו החל
לצעוק לו כשנזכר שהפרש עם המלך וייט. הפרש הפנה את הסוס לעבר
דרו והחל דוהר במהירות גוברת והולכת לעבר דרו. הסוס הלך והתקרב
במסלול ניגוח לעבר דרו. החייל היה כמו ארנבת בפנסי מכונית, עמד
ובהה בסוס הדוהר. הפרש והסוס היו כבר קרובים כל-כך שדרו כמעט
שהרגיש את נשימתם. לא היה לו מספיק זמן לזוז הצידה. הסוס זינק
לגובה מדהים וכמעט שעבר את דרו. החייל שלא הרגיש את הפגיעה
הרים את עיניו וראה אותו. הוא הזדקף רק קצת יותר ממקודם. רגליו
האחוריות של הסוס פגעו בראשו של החייל והפילו לקרקע. דרו איבד
את הכרתו.
כאשר דרו קם הוא לא ידע כמה זמן עבר. הוא רצה להמשיך ללכת אבל
הכאב בראשו הפיל אותו לרצפה שוב.
כאשר הוא סוף סוף קם הוא ראה בצפון מזרח טירה צחה כשלג. החייל
החל ללכת לעבר הטירה אך כאשר הגיע אל משטחי השלג שהיו לפני
הטירה ראשו כבר הלם בחזקה. הדרו בקושי החזיק אותו וראה את
הטירה מתרוממת לאוויר ולמעבר טווח הראייה. הוא היה בטוח שהוא
הזה לכן שפשף את עיניו עד שהאמין כי אכן לא הייתה שם טירה
יותר. הוא לרגע פקפק בשפיותו, אולי המסע היה יותר קשה ממה שהוא
חשב. הוא חיפש אותה או לפחות משהו שיסביר את היעלמותה אך ללא
כל ישועה. במקום הטירה לא היה כלום. לא היה חור ענק, לא היו
תלוליות עפר, לא היה הר געש. המקום נראה כאילו מעולם לא הייתה
בו טירה. אך העניין לאט הפסיק לעניין אותו. והחייל חצה את
המישור השחור לעבר הצפון.
מצפון היו עשרות אשדות אשר יצרו קשתות צבע לרוב. החייל המוקסם
הביט מהגשר התלוי החוצה את הנהר על המים הלבנים מקצף נשברים על
הצוקים המשוננים. הוא נשען ככל יכולתו כדי לראות את התחתית.
המים נראו כאילו נופלים לתהום. כאשר הגשר התלוי כמעט והתהפך
הוא נבהל וחזר לעמוד באמצע הגשר. הוא החל נושם נשימות עמוקות
כדי להירגע. לקח לו זמן עד שהוא עזר אומץ ושב ללכת. היום כבר
החל להחשיך ובצרוף הגשר הצר מצבו לא היה מעודד. הוא התקדם כמעט
את כל הגשר אך כאשר כמעט הגיע לסופו התחילה רוח של פחד להקיפו.
הגשר החל מתנדנד כמטוטלת. הוא החזיק בכל כוחו בחבלי הגדר. דרו
קרס תחת רגליו.  
לאחר שהתעורר ניסה לקום חזרה אולם כאשר ראה שהוא נמצא עדיין על
הגשר הוא נתקף חרדה בשנית. את שאר הדרך הוא עבר בזחילה איטית
על גחונו. הגשר המשיך להתנודד אך דרו נצמד אליו כמו קוף לאמו.
הוא התקדם בכל פעם שהוא הרגיש שהגשר מאט את תנועותיו.  דרכו
הייתה איטית מאוד אבל לאחר הזחילה הממושכת שגררה אחריה שריטות
עמוקות בבית החזה הוא הגיע להר געש עצום בגודלו.
הוא טיפס על ההר געש וכאשר הגיע לשיאו הוא הבין שהוא מילא אחרי
הוראות החפרפרת  או בן דודה או כל מישהו אחר. הוא הגיע סוף סוף
למשבצת השמינית. הר הגעש החל זורם לתוכו. הוא הרגיש את עצמו
גבה פתאום. הוא הרגיש את גופו מתארך. הוא הרגיש את שערו צומח
עד לקו מותניו החדש. נעלי הקרב שלו הצטמצמו וקטנו. העקבים
הכבדים והמשוריינים שלהם השתנו בזוג עקבים דקים וארוכים בהרבה.
הפצעים על בית החזה לא רק הבריאו אלא גם שינו כליל את צורת
החזה. חליפת השריון שלא התאימה לגוף המאורך והעדין יותר של דרו
התחילה לאבד ממשקלה. המכנסיים המשורינים הפכו לאט ליחידה אחת.
ושרוולי השריון התקצרו עד לכתפיים. צווארון השרשראות נעלם ולקח
איתו עוד משולש קטן מתחתיו כך שהחליפה הגיעה עד לאן שהיו
הפצעים לשעבר.
דרו עמד והביט בעצמו הוא כבר לא היה חייל. הוא כן קיבל את
מבוקשו. הוא נהפך למלכה. הוא הביט בנעלי העקב השחורות שלו,
בשמלתו האדוקה, הוא העביר יד מלטפת דרך שערו השחור והשופע. הוא
נגע לעצמו בשדיים. הוא בעצם בדק כל חלק בגוף מחדש. שום דבר לא
היה חשוב יותר. הוא קיבל את משאלתו החשובה ביותר. הוא הפך
למלכה! הוא המשיך ובדק את כפות הידיים הלא מיובלות והעדינות כל
כך.
דרו כל כך שקעה בגופה החדש שהיא לא שמעה את הלמות הפרסות
מתקרבות אליה. היא המשיכה לבדוק את צווארה הדק כמו העגור.
הלמות הסוסים התקרבו עוד יותר אך היא המשיכה לבדוק. פרש לבן
רחוב על סוס צחור וענקי התקרבו אליה. חרב הפרש הייתה שלופה
ומושטת קדימה. דרו בדקה את מותניה הצרות, קרסוליה הדקים והפרש
דהר. היא לא שמה לב כאשר הוא הגיע מאחוריה.
המלכה דרו מתה בשדה הקרב כאשר ראשה הותז על ידי פרש עוין. היא
קבלה קבורת מלוכה ליד מלכה אשר גם הוא נפל באותו הקרב. הפרש
שהרג אותה, יש לציין, מת בנקמת דם בקרב אשר יורש הכתר לחם בו
ואף ניצח. היא נחה על משכבה בשלום בידיעה שהיא קבלה את משאלתה
הכמוסה וגם נקמו את דמה.

תחי המלכה!!!!!