אני הולכת במדבר, הכל צהוב מסביב ויבש לי בפה וברגליים, השמיים
נורא כחולים ואין לי מים. אני הולכת כבר שעות, לפעמים במעגלים
ולפעמים ישר, לא רואה קצה לטירוף הזה. החול נראה אינסופי, נמתח
מכאן ועד סוף העולם, לא משנה איפה זה. פתאום, החול משתנה והופך
לכדורי זכוכית לוהטת שזוהרים בכתום זרחני ומאיים, שורפים לי את
הרגליים היחפות. אני טובעת בתוך מערבולת האש הזאת, מרגישה איך
לאט-לאט הרגליים נשרפות, הברכיים, האגן. אני מרגישה את העור
נצרב ונמס, נפרד מהבשר שמתחיל להישרף. אני מריחה ריח של בשר
צלוי. מצחיק... אני די רעבה.
כל הגוף שלי נשרף, נצלה והופך לשארית-משהו מעושנת, רק הראש שלי
נשאר ומציץ מתוך האש הלוהטת, ואני מסתכלת על השמיים וכמה ש/הם
כחולים מעליי, בזמן שאני נשרפת שם למטה. פתאום, כמו מתוך עולם
אחר, מופיעות המוני ציפורים ומפילות שקיות ממולאות במים עליי.
אני נשטפת, כל העור יורד מעליי ונשאר רק השלד המעשן - רק
שעכשיו פחות כי הוא נשטף במים. יש מים בכל מקום, אני מרגישה
כבדה ככל שני שוקעת יותר בתוכם, ואני נושמת מים אל תוך הריאות.

אני רואה רק כחול מולי, מעליי ומתחתי, יקום כחול נפרש ממזרח
למערב  ואני היצור היחיד בו, מפרפרת בין חיים למוות.
עכשיו אין כלום.
אני לא שומעת כלום. אני לא רואה כלום. אני לא מרגישה כלום.

התעוררתי. השתנתי במיטה.