לפני 10 שנים בערך, כשהייתי ממש קטן, ירדתי עם המשפחה שלי
לכנרת. אבא שלי חשב שהוא מבין בהכל ועוד יותר מזה, הוא חשב שאם
הוא יכול לקנות חכה משוכללת הוא יודע לדוג. ככה זה היה תמיד.
הוא קנה מכונית יקרה וחשב שהוא יודע לנהוג, הוא התחתן עם אשה
יפה וחשב שהוא יודע מה זאת אהבה והוא הביא ילד לעולם וחשב שהוא
יודע מה זאת תמימות.

צומת פוריה ימינה ו 10 דקות לאחר מכן אנחנו שוכבים על שמיכת
פיקה ליד צידנית עם מיץ ענבים וכמה תולעים במיכל פלסטיק. אבא
הוציא מנגל ופחמים מתא המטען ואמא הוציאה את החכה המשוכללת
ועוד חכה, קטנה יותר, בשבילי.
"היום לא הבאנו אוכל מהבית", אבא שלי צעק אליי כשהוא מניח את
המנגל על הרצפה. הוא תפס את החכה המשוכללת והניף אותה באוויר,
"היום יהיה לנו אוכל רק אם נלמד מהאדם הקדמון", הוא אמר וחייך
חיוך לבן, מלא בכתרים. לא בדיוק הבנתי למה הוא מתכוון או מי זה
האדם הקדמון בכלל, אבל לא היה איכפת לי. צחקתי בגלל שהוא חייך
ובגלל שהוא עשה תנועה מצחיקה עם החכה שלו.
"תפוס את זה". הוא הושיט לי את החכה הקטנה שלי. "תתרגל אליה.
אתה תבלה איתה הרבה זמן." הוא קרץ והרשה לי ללכת להתרחץ במים
המתוקים. "תודיע לי כשתתחיל להיות רעב", הוא אמר והדליק
סיגריה.
אני נכנסתי למים והשתוללתי קצת. אחרי כמה דקות אמא נכנסה
ושיחקה איתי. "אתה רעב?" היא שאלה.
עניתי לה שקצת, אז היא אמרה שהיא תגיד לאבא שיכין את הציוד של
הדיג.  היא יצאה מהמים ואני נשארתי עוד קצת, מתענג על השינוי
המשמעותי ממים מלוחים למים מתוקים.

כשההורים שלי אמרו שנוסעים לכנרת, התרגשתי מאוד. הם אמרו לי
שזה אגם, ושיש בו מים מתוקים, לא כמו בים, מלוחים. המים בים
ממש מלוחים, אבל המים בכינרת לא כל כך מתוקים.

ראיתי את אבא יושב על סלע כששתי החכות במים. הוא קרא לי, אז
יצאתי מהמים וניגשתי אליו. "תפוס", הוא אמר והושיט לי את החכה.
"שמתי תולעים על הקרס של החכה. אם תהיה דייג טוב, איזה דג יראה
את התולעת, ינסה לאכול אותה, וייתפס על החכה שלך. אם אתה מרגיש
שדג נתפס, תסובב את הידית הקטנה הזאת כאן, והדג ימשך החוצה".
הייתי מוקסם. ממש רציתי לתפוס דג. דג גדול אם אפשר.
ישבנו בערך שעה ואבא תפס כבר שני דגים שכבר הפסיקו לפרפר. אני
עוד לא הצלחתי. " אולי תסובב את הידית?" הוא אמר. "יכול להיות
שדג נתפס שם, ולא שמת לב". סובבתי את הידית ומשכתי את החכה. זה
היה קצת כבד, והרגשתי שיש שם משהו. הקרס יצא מהמים ועליו היה
תלוי דג שמנמן. "אבא, תפסתי דג!" צעקתי.
"כל הכבוד! כנראה שאתה דייג מלידה!" הוא צעק וחייך. הוא נתן לי
נשיקה ונתן משיכה בחכה שלו. עוד דג, שפרפר כמה דקות, היה מונח
כעת על הדשא. הוא לקח את כל ארבעת הדגים בידיים ואמר שעכשיו,
כשיש לנו את שלושת הדגים שלו ואת הדג השמנמן שלי, אפשר להתחיל
להכין ארוחת צהריים.
אמא הוציאה סלטים מהאוטו ואבא הדליק אש במנגל והתחיל להכין את
הדגים שקיבלנו בחינם. הוצאתי מיץ ענבים ושפכתי לתוך כוס חד
פעמית. המיץ יותר מתוק מהמים שבכינרת. אולי אם אני אשפוך מספיק
תרכיז ענבים לתוך הכינרת, באמת יהיו בה מים מתוקים.
"בואו לאכול!" אבא צעק. הדגים היו טעימים, אבל הדג שאני תפסתי
היה הכי טעים. הוא היה רך ועסיסי והייתי גאה בעצמי על שתפסתי
אותו.
"נו מה את אומרת?" אבא של את אמא.
"הדג הזה טעים במיוחד!" היא אמרה והצביעה על הדג שתפסתי.
"הבן שלך הוא דייג מלידה, אני אומר לך!" אבא צעק ואמא קראה כמה
קריאות התפעלות.

אחרי הארוחה נכנסנו כולנו למים ושיחקנו עם כדור שהבאתי מהבית.
"בקרוב אני ואתה נצטרך לדוג גם את ארוחת הערב", אבא חייך אליי.
השתוקקתי לאחוז בחכה שלי בשנית ולראות מה יעלה מן המים הפעם.
אמרתי לאבא שאני כבר ממש רעב, למרות של הייתי, ושילך לסדר את
ציוד הדיג. אבא קרץ לי ויצא מהמים. אני ואמא שיחקנו עוד קצת,
עד שמזג האוויר נהיה קצת קריר. "בוא נצא", אמא אמרה. "מתחיל
להיות קר, ואבא צריך שתעזור לו." יצאנו מהמים ואמא הביאה לי
מגבת שעטפה את כולי. התנגבתי והלכתי לשבת עם אבא על הסלע.
שתי החכות כבר היו במים. "סוף סוף אתה מביא קצת אוכל למשפחה
שלך!" אבא אמר וצחק. אני צחקתי איתו ותפסתי את החכה. ישבנו שם
זמן מה והיום התחיל להחשיך. אבא כבר תפס שלושה דגים קטנים ואני
עדיין ישבתי שם, בלי לזוז, מחכה להרגיש איזה דג נתפס בקרס.
"קדימה, עוד דג אחד ואפשר להתחיל להכין אוכל!" אבא אמר. "עוד
לא תפסת כלום? " אבא שאל, ואני עניתי לו שלא. "אולי שוב לא שמת
לב לאיזה דג שנתפס אצלך?"
אמרתי לעצמי שאם זה כבר קרה פעם אחת, זה עשוי לקרות שוב אז
התחלתי לסובב את הידית הקטנה. הרגשתי שים שם משהו, כי החכה שלי
הייתה קצת כבדה. כעבור שניות נפלט הדג מהמים. הוא היה זהה לדג
שדגתי בצהריים. "אבא תפסתי! תפסתי שוב דג שמן!" צעקתי אליו
והנחתי את הדג על הדשא.

משום מה הדג לא פרפר. ניגשתי קרוב יותר כדי לראות למה הוא לא
כמו כל הדגים, שמפרפרים כשדגים אותם. נגעתי בו, והוא היה קפוא.

כאילו הוא שכב בצידנית שלנו יום שלם.