שעון עם פעמון מעיר לי את הלילה,
וחוסר המעש הזה, החופש...
תקראו לו איך שתרצו,
סוגר עלי.
צריך למצוא מסגרת לדחוף לתוכה עשרים ומשהו שנים של מסגרות.
אני נוזל עם היום הבא לקרקעית האוקינוס,
שוכב לצד חצאיי סירות אכולות ושברי נוסטלגיה,
מהסיפורים של ההם שדגמו רומנטיקה מעבר לים,
והשאירו לי ריח של מלח על המדף.
החזירו לי את היכולת להיות מוקסם,
ואתן לכם צירופי מילים מדהימים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.