כולם הכירו את חיים. חיים המפורסם, העשיר, הכל יכול.
כולם רצו להיות כמו חיים, אבל אני לא.
חיים התפרסם בזכות "עיר חלומותיי" שבנה
ובה היו שכונות מפוארות, גני שעשועים,
קניונים גדולים, בתי מלון, פארקים רבים,
מגרשי כדורגל מהמתקדמים שיש ומה לא.
מידי יום גדל מספר המבקרים ולכן נאלץ חיים להרחיב את העיר,
כדי להפחית את הצפיפות שנוצרה עם הזמן.
ככל שהעיר גדלה וכמות המבקרים גברה, כך גדלה גאוותו של חיים,
שפעל מידי יום במרץ רב כדי להרחיב את עירו.
כשפגשתי את חיים לראשונה התרגשתי מהמעמד.
אף על פי שנפגשתי עם מפורסמים רבים,
הם לא היו נערצים ומכובדים כמו חיים.
חיים הוא מסוג האנשים שקשה להשיגם.
מהבוקר עד הערב היה עסוק בפיתוח העיר.
האנשים היחידים שהיה איתם בקשר יום יומי היו חבריו לעבודה.
המומחים שלו בענייני העיר.
כך שפגישה עם דמות סמכותית כמו חיים הייתה דבר נדיר.
מקום הפגישה היה ב"גן עדן". המקום המרהיב ומפואר ביותר בעיר,
כשהגישה אליו לא ניתנה לאזרח הפשוט.
ישבנו, חיים ואני, באחד הספסלים ומסביבנו יופי שלא ניתן לתאר
במילים.  
מה שמשך את תשומת ליבי יותר מכל היה פסל ענק מזהב.
"זה אתה?" שאלתי.
"אכן, נכון שזה מושלם?" השיב חיים, וחיוך גדול התפשט על שפתיו.

אכן, הפסל היה העתק מדויק של חיים.
המשכתי להסתכל על הנוף המרהיב מסביבי
ולרגע שכחתי את מטרת ביקורי.  
"טוב! תתחיל עם השאלות. אין לי הרבה זמן, אני אדם עסוק מאד
ואתה צריך להיות אסיר תודה על כך שפיניתי זמן יקר בשבילך".
חיים הפסיק לחייך, הוא נעשה עצבני וחסר סבלנות כלפי!
אז התחלתי לשאול שאלות.

> "איך נוצר הרעיון להקים את עיר חלומותיי?"
כשהייתי קטן היה לי חלום להקים עיר מושלמת שיהיה בה הכל
ושתהיה גדולה ומתקדמת ככל האפשר.
אני שמח שהצלחתי להגשים את החלום ולראות את כל מה שבניתי,
אך זה לא מספיק, אני צריך להמשיך
ולפתח את העיר ככל האפשר כדי שתהיה גדולה ומתקדמת יותר.
אנחנו בעולם של היי-טק שמשתנה כל הזמן,
ולכן אני צריך להתאים את העיר לטכנולוגיות המתקדמות.
> "מאיפה היה לך את היכולת להקים עיר גדולה ומתקדמת כל כך?"
כל פרויקט גדול מתחיל בקטן. קיבלתי בירושה חלקת אדמה קטנה.
בתחילה חשבתי לבנות גן שעשועים קטן לילדים שישחקו וייהנו ממנו.

אני מאד אוהב ילדים הם גורמים לי אושר.
כדי לממן את גן השעשועים עבדתי אצל אבי,
שהיה מנהל בחברת היי-טק קטנה,
ושם נחשפתי לנפלאות הטכנולוגיה.
עם הזמן היה לי כסף כדי להקים את גן השעשועים
שלהפתעתי הצליח עד מאד.
כשהתחלתי להרוויח כסף גם מגן השעשועים החלטתי להמשיך לפתח
אותו,
כדי שיבואו מבקרים ושההכנסות תיהנה גבוהות יותר.
לאחר כמה שנים החלטתי לעזוב את חברת ההיי-טק של אבי ולהקים
חברה משלי
שתוקדש לפיתוח "עיר חלומותיי". באותו זמן קניתי חלקת אדמה
גדולה מאד,
כדי שאוכל להגשים את החלום ולבנות את העיר שלי.
החברה שהקמתי שגשגה מאד.
התחלתי להעסיק עובדים רבים שעסקו בפיתוח העיר,
החל מהנדסאים בכירים ועד לפועלים זוטרים.
באותה תקופה הספקתי להקים ליד גן השעשועים פארקים
וקניונים שהביאו מבקרים רבים.
החברה שלי גדלה מאד וכך גם "עיר חלומותיי".
עם הזמן המשכתי לפתח את העיר, ולהרוויח כסף רב.
כיום, לאחר כעשר שנים, "עיר חלומותיי"
נחשבת לעיר הפופולארית ביותר בארץ ובעולם כולו,
אנשים מכל רחבי העולם באים לבקר וליהנות בה.
אתה בטח יודע, הרעיון הבא שלי הוא להקים את "עיר חלומותיי"
מחוץ לגבולות ישראל.
הרעיון ההתחלתי הוא לבנות אחד כזה בטורקיה, בספרד ובאיטליה.
> "אם היו לך מתחרים, איך זה היה משפיע עליך?"
אני אדם מאד תחרותי אך בדרך כלל אין לי עם מי להתחרות,
אני פשוט עושה את הדברים בצורה הכי טובה שיכולה להיות.
> "האם ההצלחה המסחררת שלך ועבודתך האינטנסיבית פוגעת לך בחיים
האישיים שלך?".
מבחינה מסוימת אפשר לומר שכן, אך אני משתדל להתעלם מכך כיוון
שההצלחה
של "עיר חלומותיי" היא בראש סדר העדיפויות שלי
ולכן אני משקיע את כל כולי בפיתוח העיר.
כשאני ממשיך לפתח את העיר אני חש גאווה.
כשאני עסוק אני חש סיפוק גם אם זה בא על חשבון מתח, לחץ,
ועצבנות.
> "עוד כמה זמן אתה מתכוון להמשיך לפתח ולהגדיל את העיר?"
עוד זמן רב, הטכנולוגיה משתכללת כל הזמן,
וכמות המבקרים עולה בכל יום כך שאין לי הרבה זמן לנוח.
> "איך היחסים שלך עם הוריך?"
ההורים שלי גאים בי מאד,
החינוך שקיבלתי בבית היה שההצלחה קודמת לכל,
אם זה בלימודים, בעבודה או בכל תחום.
צריך לשאוף להשיג את הטוב ביותר.
הורי גרים בשכונה המפוארת בעיר שלי שבה מתגוררים אנשי המעמד
העליון
הרחק מההמון, מהאנשים הפשוטים. אני חושב שהם נהנים מהמעמד.
> "אתה מגדיר את עצמך אדם מאושר?"
כשאני רואה את ההתקדמות של העיר שלי אני מאושר, אז אני חושב
שהתשובה היא כן.

כשהמשכתי לשאול את חיים שאלות לגבי חייו האישיים
הוא סירוב בתוקף לענות עליהם.
מבחינתו הייתי עוד עיתונאי מציק המנסה לפלוש לחייו.
נראה שהראיון היה יותר מידי בשבילו...
"אני אדם עסוק מאד, אין לי זמן לשאלות נוספות,
עכשיו אני צריך לסיים, שיהיה לך יום טוב!"
התפרץ פתאום חיים, ולפני שיצאתי מ"גן עדן"
הסתכלתי שוב על הפסל שעשוי מזהב והפעם ממבט מקרוב.
הפסל נשען על שולחן גדול מזכוכית,
ומתבונן על דגם קטנטן של העיר.
תהיתי האם ייתכן שהעיר שבנה חשובה לו יותר מעצמו,
ולמה הוא מתחמק משאלות אישיות,
האם הוא מסתיר משהו? האם הוא מתחמק ממשהו?
האם הוא לא רוצה שידעו מיהו חיים האמיתי?
הפגישה כבר הסתיימה אך נשארתי ללא מענה לשאלות הרבות.
הייתי סקרן לדעת מה עומד מאחורי האיש שבנה את "עיר חלומותיי".

הרי איש לא ידע. עוד יום עבר, עוד שבוע עבר, עוד חודש,
עוד שנה והעיר המשיכה לגדול ולהתפתח ללא הפסקה.
חיים ממשיך להיות דמות נערצת יותר ויותר בארץ ובעולם.
כולם רצו להידמות חיים, אבל אני לא.

ביום שגרתי אחד,
כשחיים עסוק כמו תמיד בפיתוח העיר, קרה אסון איום ונורא,
רעידת אדמה חזקה החרידה את העיר כולה,
אלפי אזרחים נפצעו ומתו.חיים ניצל.
אך לצערו בניינים רבים קרסו וביניהם בניין הפיתוח
של העיר שמומחים רבים עבדו בו ללא הפסקה,
החל מהנדסאים ועד לעובדים הזוטרים ביותר.
חיים לא ידע נפשו מרוב כאב. הוא הרגיש שחייו נחרבו,
הוא הרגיש מת מבפנים.
העיר, גאוותו, נהרסה.
הוא ידע שיהיה לו קשה לשקם את העיר שניזוקה קשות.
לבסוף החליט לפרוש מעולם העסקים שהשתלטו על חייו.
שנה עברה מאותו יום נורא. החלטתי להיפגש עם חיים ולשמוע
מה עבר עליו באותו יום ואיך הוא התמודד עם המצב. חיים,
שסירב להתראיין כל הזמן הזה,
החליט לחשוף את זהותו האמיתית. הפגישה שהייתה הפעם בביתו,
הפתיעה אותי עד מאד.

כשנכנסתי לביתו של חיים הרגשתי נינוח מאד,
ביתו היה מטופח ומעוצב להפליא.
ביתו, שנראה גדול ויפה מבחוץ היה כך גם בפנים.
החמאתי מאד לחיים על ביתו המפואר.
"זה לא היה ככה", אמר לפתע חיים והמשיך,
"אמנם הבית נשאר אותו בית גדול ויפה מבחוץ אך היה שונה
מבפנים".
"אז מה ראו בתוך הבית?!", שאלתי בחוסר הבנה.
"הבית היה ריק! לא היה בו כלום!
כל מה שאתה רואה סביבך לא היה קיים עד לפני שנה".
ענה חיים בעצב רב.
חיים הסביר לי שהיה כל כך עסוק בפיתוח העיר
שלא נותר לו זמן להשקיע בביתו הפרטי.
הוא לא ידע כיצד לטפח את ביתו ששידר קרירות מחום ואהבה,
ולא ביקש עזרה מאחרים כיוון שלא הכיר דרך אחרת,
חייו נעו סביב עיר חלומותיו.
חיים סיפר לי שהתבייש בביתו הריק מבפנים
ולכן השתדל שלא לתת לאף אחד להתקרב אליו,
הוא חש בדידות וריקנות בחייו.
ואז החל לספר לי מה עבר עליו באותו זמן.

"כשקרה אותו אסון נוראי הייתי ב"גן עדן".
בו נפגשנו לראשונה והיה נפרד משאר חלקי העיר.  
אני זוכר שבאותו היום צעקתי על אחד העובדים
שלא מילא את משימתו כפי שרציתי.
השפלתי אותו לעיני כולם ואיימתי עליו שאפטר אותו.
רציתי שהעבודה תעשה לפי השקפת עולמי.
העובדים שלי היו כמו רובוטים כיוון שהם חששו מפיטורים.
אך אותו עובד שהיה שונה מהאחרים.
הוא התעקש לשתף אותי ברעיונותיו לגבי פיתוח העיר.
אני פירשתי זאת כאיום והחלטתי לפטר אותו.
לאחר מכן הגעתי לאותו גן קסום כדי להירגע.
כשעסקתי בעבודה חשתי את הרעידה שהייתה חזקה במיוחד.
בפעם ראשונה בחיי הרגשתי חסר-אונים.
באותם רגעים התנתקתי מהשגרה הקבועה
שהייתי בה אך אולי דווקא התעוררתי מהחלום
הממושך שהייתי בו. רצתי ללא מטרה, הייתי מבוהל.
מסביבי עצים גבוהים נופלים, פסלים רבים נשברים.
לאחר כמה שניות, כשהסיוט נגמר, הסתכלי סביבי, הכל נהרס.
אני זוכר שראיתי את הפסל בדמותי.
אותו פסל ענק מזהב, שבור וזה שבר אותי מבפנים.
לאחר מכן הסתגרתי במשך כשבוע בביתי הריקני ולא יצאתי ממנו.
למרות שהעיר לא הייתה גדולה במיוחד,
היא הייתה צפופה למדי ולכן הנזק היה גדול מאד,
הרגשתי אשמה בכל מה שקרה.
הזעזוע העמוק שעברתי גרם לי להבין שיש חיים מעבר לעיר שלי,
הבנתי שאף פעם לא הסתפקתי במה שיש לי.
הייתי תלוי מידי בגורמים חיצוניים
ולא הבנתי שגורמים אלה לא קבועים,
אלא  יכולים להשתנות בן רגע.
הבנתי שהחיים שלי היו מרוץ נצחי ושלעולם לא אגיע לקו הסיום.
שמעתי בתוכי קול שאומר לי שיש חיים גם אחרי העיר שלי
ושאני צריך להתחבר לפנימיות שלי
שזנחתי כל כך הרבה שנים, החלטתי לפשט את החיים שלי.
תחילה סייעתי לאותם אלפים שנפצעו
ולמשפחות להשתקם ולחזור למסלול החיים,
החלטתי למכור את האדמות שבבעלותי לחברות פרטיות
ומהכסף הרב שקיבלתי תרמתי לעמותות המסייעות
לאנשים נזקקים כפיצוי על היחס המזלזל ועל העליונות שהפגנתי
כלפי אותן אוכלוסיות חלשות.
החלטתי לראות אנשים כשווים ולא כנחותים ממני.
לאחר מכן החלטתי לשקם את חיי האישיים שהיו ריקנים למדי.
החלטתי להכניס חיים לביתי שנראה מיושן, ובעיקר ריקני, דל.
כשסיימתי בשיפוץ הבית, להפתעתי החלו אנשים לבקר אותי
ונהנו מהאווירה הנינוחה והחמימה של ביתי, הרגשתי שהתעוררתי
מחדש.
הבנתי שאיני זקוק לשום דבר נוסף כדי להרגיש סיפוק.
תחושת השלווה מצויה כשלא ארדוף אחר תגמולים חיצוניים.
הבנתי שאני צריך לפשט את חיי,
לפעול לפי הרגשתי הפנימית,
ולאחר מכן דברים רבים התחילו להופיע בחיי ללא מאמץ.
כיום אני מתכוון להוציא ספר על חיי האישיים ועל השינוי
שעברתי,
להרצות ולהעביר הלאה את הסיפור שלי, המבטא בצורה קיצונית
עד כמה הרסנית אותה תלותיות בגורמים חיצוניים
והתעלמות מאותה פנימיות שלווה ואוהבת.
למרות שהייתי אחד האנשים הכי עשירים בעולם,
ולמרות כל המיליארדים שהיו לי
לא ידעתי מה זה להיות אדם מאושר.
תחושת סיפוק וגאווה שנתנה לי העיר והכסף הרב היו אשליות בלבד,

דבר זמני שיכול להעלם בן רגע, כפי שקרה.
כל זה גזל ממני אושר אמיתי ושלווה".
חיים סיים את דברו.
השעה הייתה כבר מאוחרת והחלטתי לעזוב, אך לפתע נשמעה דפיקה
בדלת.
בפתח הדלת עמדה נערה יפיפייה, הייתה זו חברתו של חיים, שירלי.

חיים הכיר בינינו ולפני שהלכתי חיים לחש באוזני משפט שנגע מאד
לליבי:
"כשתאהב את עצמך, יאהבו אותך אחרים.
שירלי היא המתנה הגדולה והיקרה ביותר שהאהבה הפנימית נתנה
לי".
הפגישה עם חיים גרמה לי להבין שעלי להתרחק
ככל האפשר מתלותיות בגורמים חיצוניים, המשתנים ללא הרף.  

כשיצאתי מביתו של חיים נזכרתי בשאלות
ששאלתי את עצמי בפגישה הראשונה שלי עם חיים:
האם הוא מסתיר משהו? האם הוא מתחמק ממשהו?
האם הוא לא רוצה שידעו מיהו חיים האמיתי?
ריחמתי עליו כל כך, כיוון שהיה בעצם אדם אומלל
שהתחבא מאחורי מסכה שכולם העריצו ותלה את אושרו בעיר חלומותיו.

אך לא יכולתי שלא להעריץ אותו, ולא בגלל מעמדו העליון בחברה,
אלא בגלל שהחליט לחיות חיים פשוטים יותר, שלווים ומאושרים
יותר.
הפגישה השנייה שלי עם חיים הייתה נינוחה יותר,
את השינוי שעבר ראיתי גם לפני שסיפר לי מה עבר עליו.
הוא שידר שלווה ורוגע.
חיים הסביר לי שהאושר המזויף שלו הייתה עיר חלומותיו,
אך אושר מזויף יכול להתבטא
גם בתלות בשימוש באלכוהול וסמים כדי להרגיש היי,
רדיפה אחר ציונים גבוהים כדי להרגיש מוצלח,
רדיפה אחר כסף כדי להרגיש בעל ערך,
רדיפה אחר עמדה בכירה ככל האפשר בעבודה כדי להרגיש חשוב,
רדיפה אחר תשומת לב כדי להרגיש מוערך,
רדיפה אחר בן זוג כדי להרגיש אהוב,
רדיפה אחר שליטה כדי להרגיש עליון,
רדיפה אחר חיזוקים חיוביים כדי להרגיש טוב.
סיפורו של חיים גרם לי להבין שאתה לא צריך להוכיח שאתה מוצלח,

בעל ערך, חשוב אהוב או מוערך.
אתה צריך לדעת שאתה כזה ולהרגיש טוב עם עצמך בכל מצב.
כשלא תהיה תלוי בגורמים חיצוניים כלשהם,
תדע מהו אושר ושלווה אמיתיים,
ותופתע לגלות שהעולם החיצוני יעניק לך אהבה וחמימות שלא הכרת
קודם.
חיים היה קורבן של המציאות המודרנית,
של חברה העוסקת ללא הפסקה בתחרויות,
השוואות, והישגים חיצוניים, אתה לא צריך לחוות זעזוע כדי להבין
זאת.
החל בשינוי ברגע זה!
כולם הכירו את חיים. חיים המפורסם, העשיר, הכל יכול.
כולם רצו להיות כמו חיים, אבל אני לא.