בס"ד
ראשון  17.40   11.04.04

הנה היא מופיעה,
מרימה ראשה הדק כנחש.
לוחשת היא מילות ארס
רוצה להרעיל
רוצה לבחוש
בקלחת השלווה

אך אני ארים ראשי,
אנשום נשימה ארוכה
ואגיד:
כלח לך, לך לך,
ובלשון נקבה:
לכי לך, היפה
לכי לך מכוערת במסווה
אין חפץ בך
הערומה, עירומה, ערמומית

רק לסובבני בכחש
רק לפתותני ברוש מתיקותך
כמו זו המכשפה,
את מראה לי את האדום
ובפנים,
לשוני נלכדת במלכודת.

שוב, עולה הקנאה
זו החברה הישנה
אך אין לי חפץ בה
אין לי כל צורך בה

למה זה תבואי
שוב, בערב חג?
מה דרישתך ממני?
מה אקריב למולך,
הפעם?

לב רועד?
רוטט מכאב?
נשמה יגעה,
עייפה מלהרגיש?

רצוני בקצת שלווה
קצת חופשה
ממחשבות
קצת אהבה אבקש
חברות לשעת מצוא

את הגב של עצמך
את האוהבת את עצמך
את... את... את...
אין לך ולא כלום עם אלה
הקוראים לעצמם:
משפחתך

לא אב, לא אם
כי עם לבדד ישכון את
לא אחות ולא אח
לא דודנים ולא דודנות

רק בת יחידה לך,
היא השייכת
היא המקובלת
גם זה בערבון מוגבל

אך את?
את מוקצה
את אחרת
את לא שייכת.

וסוף המשחק.