|
ובוהה באופק וחושב ואומר ורואה והנוגות לא משה ממני ולא רואה
את סופה וחושב ואומר ויודע כי היא קרבה ויודע כי צילה הנמשך אל
האופק יוקד את חרצובות ישותי ויודע כי שני הגומבוצים עדיין
עימדי והם אלו שילוו את נשימתי האחרונה בידיעה כי הבל פיהם
קובע הבל ישותם דומע הבל חשיבתם פוצע.
ושוחה אל האופק והמליחות מרוקנת אותי מתוכני ויודע כי זה יגמר
בקרוב ויודע כי עוד ארקום עור וגידים ויודע כי הם בעקבותי
ושומע את הקולות מאחורי ושומע את הקצף העולה מהפרפורים ויודע
כי הם שם ויודע כי הם מצמצמים בכל חתירה בכל נשימה ודומע ויודע
ושומע.
והכוחות אזלו.
והמוחות כשלו.
והמים רתחו.
והגומבוצים עייפו.
והבשילו.
וממתינים לקטיפה.
ומחכים ללטיפה.
ובוהים מהסיר
ורואים אוויר
חם שעולה
עולה ומהביל
והחג קרב
והצל גדל
והאימה
והשימחה
והקרימה
והטעם
והניחוח
ואני מגיע לשם
לשם?
לשם מה? |
|
|
הכי קל לזכור את
זה שאסור לשכוח
אבל יותר קשה
לשכוח את זה
שאסור לזכור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.