יצא לכם לשנא מישהו פעם ולהרגיש כאילו בא לכם לתת לו מכות
חזקות אבל בעצם בתוך תוככם אתם אוהבים אותו?!
הכעס כל כך חזק שפשוט בא לי לצרוח, אני רוצה לבעוט במשהו עד
שישבר מבלי שיהיה לי אכפת ממנו.
אני רוצה לומר את המילים הכי מגעילות שיש, לומר את הקללות הכי
גסות ולפגוע מילולית באדם שאני כל כך שנאת אבל בתוך תוכי עמוק
אני אוהבת.
התחלתי שוב לעשן בגללו, בגלל שהוא גורם לי להרגיש שנאה בתוכי,
רגש שהוא כל כך חזק שאני חייבת להוציא אותו בעצבנות החוצה דרך
עישון. אני לא ממש החלטית אבל כשאני מחליטה משהו אז זהו! אי
אפשר לשנותו, החלטתי שאחרי שנים טובות של עישון אני מפסיקה,
אבל הוא, השנוא הזה, האהוב הזה גרם לי לרצות שוב בסיגריה, אז
החלטתי, אני נוסעת לקניון לקנות לי חפיסת פרלמנט, אם כבר לחזור
לעשן אז כבר לעשן את הסיגריות שלדעתי הכי טובות ויקרות בשוק
ולהנות מהן, הא... שוב הטעם הזה שאני אוהבת, שוב אותו חומר
הרגעה לנשמה ורעל לריאות אבל אני מתנחמת בזה שאני יום אחד
אפסיק לעשן וביום הזה אני יודעת שאני אהיה אדם רגוע ומאושר, כי
אושר גורם לאדם להיות רגוע, אז זה עושה אותי לאדם לא ממש
מאושר?! אולי למכורה למרות שהצלחתי לא לעשן הרבה פעמים פשוט כל
פעם יש לי איזה תירוץ לרוץ ולקנות עוד חפיסה.  
אז כן הגעתי לעוד החלטה, סיגריות הן הנחמה שלי כשאני מרגישה
שאני טובעת, כשאני ממש כועסת אבל אני לא אדם אלים במיוחד אז הן
הפתרון שלי, הן מפחיתות לי את הלחץ שיש לי בלב אבל מגבירות לי
את הסיכויים לחלות יום אחד בסרטן... הי אבל מי חושב על זה
בכלל?! כל אדם שמעשן יודע שאם הוא לא יפסיק יום אחד אז אולי
הוא יחלה בסרטן אז כאחת מהאחוזים שמעשנת אני יודעת אבל נו באמת
כל אחד עושה איזה משהו בחיים שמסכן אותו במודע וממשיך במעשיו
למרות הסכנה! אני יודעת שאם אני לא אעשן אז אני לא אחלה אבל
אני אגרום לנזק אחר, לי או למישהו... נזק גופני לאחר אבל נזק
פסיכולוגי לעצמי בטוח.
אתם באמת חושבים שאני יכולה לגרום למישהו לנזק גופני?!
השתגעתם! לא לצערי אני לא יכולה לפגוע בזבוב אבל הייתי רוצה
לפעמים אז המחשבה על פגיעה באותו אדם גורמת לי לעונג ולכמה
דקות של אושר, הנזק היחיד שנגרם יכול רק להגרם לי והוא אכן נזק
ריגשי. סיגריות לא מועילות באמת, אבל פסיכולוגית הן גורמות
לאדם להרגיש רגוע יותר ולכן, פסיכולוגית הן משפיעות עלי גם אז
אני ממשיכה להנות מהן למרות שהן לא עוזרות בשום דבר!
רואים?! אני לא מטורפת כמו שחשבתם שאני בתחילה של הסיפור או
איך שתקראו לזה, אני מנסה להביע את עצמי, להוציא את כל מה שיש
בתוכי עד כמה שאני נשמעת פסיכית עם בעיות רגשיות כי לא אכפת לי
איך אני נשמעת, האמת כל אחד מרגיש את הרגשות הללו, נכון אולי
יש כאלו שלא שונאים באמת אבל עדיין יש להם את הכעס העצור
בתוכם, כעס שאצל אנשים אחרים יכול להתבטא בשנאה אמיתית או
כהתבטאות חזקה החוצה. אני לא חושבת שאני באמת שנאת אותו כי אני
אוהבת אותו, אבל אני רוצה לשנא אותו אז אני תוקפת בצורה שישמע
כשנאה ואז אוכל להוציא את כל הכעס שיש בי עליו בצורה שאני
יודעת... להמשיך לעשן. רק רגע! לא שכחתי לציין שלא מעשנים רק
כשלחוצים או כועסים! מה פתאום, למי שכבר העישון הוא בדרך טבע
אז הוא בא במצבים שונים כמו אחרי סקס, המצב האידיאלי שכולם
מכירים, לפני ואחרי מבחנים שזה תוצאה של לחץ, שיעמום שהוא
המקרה הנפוץ מכולם והוא הגורם העיקרי לגמירת חצי או קופסא מלאה
של סיגריות במיוחד כשמחכים לאדם שהוא חשוב בשבילכם והוא
מאחר...
יש מצב של להתחיל עם בחורה ומציעים סיגריה או שואלים אם יש אש
ואחרון חביב, (אני בטוחה שיש עוד) הוא להתקבל לחבורה של
המקובלים, לוקחים איזו שכטה, משתעלים, מחייכים ומנסים שוב עד
שמתרגלים ובפגישות הבאות באים כבר עם חפיסה משלך ומעשנים כאילו
כבר מנוסים ואז כמובן באה ההתמכרות, זו היא ההתחלה של כל מכור
לסיגריות, גם שלי התחילה ככה; חברה שגררה אותי לנסות לעשן,
ניסיתי, אהבתי והמשכנו ככה עד ששנינו התמכרנו לרעיון ובסופו של
דבר גם לסיגריות עצמן.
זהו, הסיום של פרק על כעס, רגשות, סיגריות והתמכרות שאפשר לדבר
עליהם בלי סוף אבל פה אני אסיים... תודה.