[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קר ואני רועדת והאצבע כבר לא יכולה לזוז כשאני בלי הכפפות
ואז הוא בא,
המספר,
ומחמם את ידי בידיו,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
קר ואני רועדת ואני לא יכולה לשיר כשהאויר הקפוא נכנס לריאותי
ואז הוא בא,
המספר,
נושם איתי אויר צח ואני שרה,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
קר ואני רועדת והמילים מחלחלות לי ללב כשמולי אני רואה את
הצריפים
והגטאות ותאי הגזים ועמוד התלייה
ואז הוא בא,
המספר,
ועוצם את עיניי,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
אותו מספר, יישאר רק מספר.
איש אינו יודע את שמו,
איש אינו מכיר את תווי פניו,
כל מה שנשאר ממנו זה
מספר.
לא.
מה שנשאר ממנו זה אני,
אני המשך המספר,
אני עומדת כאן חיה ונושמת בשבילו,
רואה וחולמת בשבילו,
שמחה ומאושרת בשבילו,
משום שהמספר לא יכל לעשות זאת.
המספר השאיר את חותמו בשריטת הציפורניים בתאי הגזים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתי הקברות
מלאים באפרוחים
ורודים שלא ידעו
לפרוש בזמן
מכתיבת סלוגנים



לימור מפגינה את
הערצתה לאפרוח
ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/04 16:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לירן קובילר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה