או: הכנה נפשית ועצבית לקראת קריאה - "ארוחה עירומה" /
וויליאם ס. בורוז. כמעט וניתן היה לצפות למשהו מעבר לפסיפס
פלאשבקים הזויים מימיו הקשים, המאושרים ורווי הסיפוק של
רב-נרקומן.

אנחנו סולחים לי מראש על האיטיות - הזרוע שלי תפוסה.

כמה (הרבה) מילים בנוגע לספר ששימש ככזו השראה לכל-כך הרבה
אנשים שכמעט וניתן היה לצפות למשהו מעבר לפסיפס פלאשבקים
הזויים מימיו הקשים, המאושרים ורווי הסיפוק של רב-נרקומן (כמו
רבים וטובים שהלכו בעקבותיו).

אז ככה, (כמעט) חדש  על המדף במולדתנו היחפה, מי ששולב
בסיפורים באתר זה בעיקר כדי לאפיין מלכוליות/ עייפות/ קפה
וסיגריה/ סקס סמים אלכוהול ורוק'נ'רול/ ניו-יורק/ חבר של קרואק
וגינסברג או סתם עוברי אורח בסאבווי בשלוש לפנות בוקר כשהם
עטופים בהרבה בגדים שחורים ועוד יותר הרבה במרירות - בדיוק
בצורה שמי שרוצה לעבור לניו-יורק כדי לא להכיר אפאחד ולגלות את
הסקס-אפיל שלו מחדש- מעונין לדמיין את עצמו.

אנחנו מדברים על האיש והאגדה שגם מי שחושב שניסה כבר הכל ירגיש
כמו ילד בן 7 חודשים מול הדמיון המפותח והסוטה-סוטה-סוטה של
ידידנו. הוא הקדים לציין בהקדמה "...הספר בהכרח ברוטלי, גס,
ומגעיל".

אנחנו מדברים על וויליאם סווארד בורוז ועל ספרו המלא הראשון
(בונוס: נספח על סוגי סמים, סוגי גמילות ומה שבניהם) שזכה
לתרגום עברי "ארוחה עירומה". הספר, או ליתר דיוק מקבץ סצינות
ביזאריות שנכתבו בטנג'יר שבמרוקו במלון עלוב בחדר עלוב עוד
יותר על גבי ניירות מפה ומשם ותחת השפעה של כל דבר שאפשר
לבלוע/ להזריק/ להסניף/ לתקוע באחוריים/ לעשן או לשתות. בתוך
אורח-החיים הפעלתני שכלל שעות של בהייה בשפיץ של הנעל עם
הפסקות ג'אנק (הרואין ונגזרותיו עפ"י בורוז) ושרבוטי
הזיות-חלומות-פנטזיות-לא יודעת איך להגדיר, שילב ווילי הפרוע
את תחביבו המרכזי (יחד עם האופיאטיים) - נערים צעירים. אותם
עלמי-חן ואחוריהם (וכמו כן גם הצד השני) מככבים בספר יחד עם
המילים "זין" "תחת" "חור תחת" ופעולות המקשרות בין כל הנ"ל.
והכוונה היא בכל דרך (לא-דרך), כיוון, מימדי זמן ומקום. את
בורוז (במצבו שלבטח לא-מחמיא במיוחד) וניירותיו מצאו חבריו
לשילוש ה"ביט" ג'ק "בדרכים" קרואק (שהעניק לספר את שמו "Naked
Lunch") והמשורר המהולל אלן גינסברג (שערך והדפיס את האוצר).
אין אלוהים. ואם יש מישהו כזה - "ווילד ווילי" כבר יראה לו
בדיוק, אבל בדיוק מאיפה משתין הדג-ולאן. כן-כן, אנו מתחברים אל
עצמנו וחוזרים אל הטבע שם כל נוזל גוף כשר ואסתטי לכל מטרה
ולכל חור (כן-כן, לכל חור).
לא במקרה אני נמנעת מכל ציטוט מתוך הספר עצמו, אלא אשאיר זאת
לדמיונכם הפרוע (עד אשר תחליטו שאזרתם די אומץ כדי לקנות את
הספר אשר בכריכתו הפנימית מצויירות הוראות בחמישה שלבים -
מהנחת החומר בכפית, דרך חימומו ועד הזרקתו לשוק, כנראה המקום
היחידי שנותר), כי בין המסקנות שלכם (ושלי לפני הקריאה) לבין
המילים הכתובות ויחסי הגומלין בניהן, כמו שאומר לו ריד (האחד
והיחיד, שאף מספר על חשיבותו של בורוז בשיריו) - פרושים חיים
שלמים. ולמי שקצת מכיר משיריו של לו ריד, והכוונה היא כמובן
מעבר ל"פרפקט דיי", לאחר עיון בתפריט הארוחה העירומה בלבד יראה
בשירים היותר חזקים של ריד ("סיסטר ריי"  ו"ונוס בפרווה" למשל)
שירים של נער כנסייה תמים ופזמונות של ילדה חסודה ומיץ הפטל
שלה. לעולם לא תארתי לעצמי כמה נרחב הוא מושג ה"ביזאריות".

לראשונה פורסם הספר ב1959- בצרפת בהוצאה של ספרות פורנוגרפית.
הספר לא פורנוגרפי.
פורנוגרפיה.
ביזאריות.

הבה נצא להפסקה קטנה בה נבהיר לרגע את שני המושגים הנ"ל
בהקשרם-
נתקלתי בהגדרה חביבה (נדמה לי שבמאמר של קובי ניב) בנוגע
לפורנוגרפיה-פורנוגרפיה מתעסקת ביחסים בין אברי-מין, בעוד  מה
שאינו פורנוגרפי מתעסק ביחסים בין בני-אדם.
ביזאריות היא ביזאריות היא ביזאריות. הספר הזה ביזארי. לעולם
לא נתקלתי בדבר דומה לזה (גם לא השיר "ונוס בפרווה" של לו ריד,
במסגרת ה"וולווט אנדרגראונד". למי שמכיר. למי שלא-זה מתאר בין
היתר את היחסים בין מגפי עור בוהקים, חגורות, לשונות, אדונים
ומשרתים, ומבוסס על רומן פורנוגרפי בשם זה).
לא הייתי אומרת שזהו ספר פורנוגרפי. פורנוגרפיה (עפ"י "מילון
ההווה")= ספרות זימה; תיאור מגרה של יחסי מין.  ראשית, זו לא
ספרות זימה (פריצות, ניאוף) וזו לא מטרתה. עכשיו זה הולך להיות
מוזר-אמנם ארועים רבים מתארים מה שנקרא "זימה" או "פורנוגרפיה"
אך זו לא תכלית הספר. זה סיפור על סיפור. הספר לא מתאר
פורנוגרפיה, ופורנוגרפיה אינה מטרתו - זהו תיעוד.
הסיבה היחידה שהספר אינו פורנוגרפי נובעת מידיעתנו את הרקע
לספר.
אנחנו יודעים באיזה מצב היה בורוז. כמו-כן אנו יודעים את המקור
לכל אותם רישומים מרנינים. בורוז עצמו הצהיר בהקדמה לספר שהוא
כלל אינו זוכר שכתב אותו.

הספר, ומה שעושה אותו באמת מרתק ומיוחד, הוא מסמך המתעד הזיות
וחלומות תחת השפעות יוצאות-דופן וחוויות מכל כימיקל וחומר
(שבורוז הרבה לפרט)  הבא ליד (ומשם לוריד). שימו לב:
"ארוחה עירומה" הוא הספר היחיד (באסכולת הספרים שאינם נמנים עם
ספרי ילדים ונוער, סמדר שיר וספרות מטוסים על כל סוגיה) שקראתי
בלי הצורך לחפש פואנטה, לנתח למה התכוון המשורר, מה הסמליות
שבזה, מה מדרש השם שכאן ומה זה רומז לגבי ההמשך. אני חפה מכל
צורך ומכל הנאה, אתגר ותשוקה שקיימת עם כל ספר לאנוס אותו מכל
הכיוונים, להתפלסף עליו ולקיים דיונים משמעותיים למה בחר הסופר
לייצג את היחסים בין זוג האוהבים ע"י ציפור כחולה שבאמצע
הסיפור יורים בה-ומה זה אומר כמובן. לא אכחיש שאותן נבירות
חביבות עלי ביותר.

אני חופשיה מכל הנ"ל כי אני יודעת שהם אינם קיימים. הספר נטול
כוונות, נטול פואנטה, נטול מישורים שונים, נטול התערבות הסופר
לקידום העלילה ונטול נטולות, כפי שאומר מאיר אריאל ז"ל. .בורוז
היה מסומם מכף-רגל ועד ראש. הוא פשוט מתאר מה שהוא ראה הודות
להרואין, קוקאין (בורוז: "הסם המרנין ביותר בו השתמשתי"),
מורפיום, דילאודיד, פנטופול, יוקודול, פרקודין, דיוינן,
קודאין, דמרול, מתדון, פנטופון, דיוקודיד, דיוזאן, אופיום,
דולופין, פלפיום, מריחואנה, מסקלין, ל.ס.ד., פטריות, הרמלין,
בניסטרין, טלפתין, בנזדרין, סקופולמין ואפילו אגוזי מוסקט. אני
מתנצלת בפני כל מי ומה ששכחתי.
הניתוח היחיד שניתן לערוך לקובץ ההזיות הוא פסיכואנליטי (כידוע
לי תקופה ארוכה היה בורוז תחת טיפולם של כמה פסיכיאטרים
מותשים). לנתח תופעות פסיכופאתולוגיות (נדמה לי שאובחן כסובל
מסכיזופרניה קטטונית), חלומות - או פשוט להיות עדים למסמך
אהההממ... ביזארי שכזה.
ומתוך ההקדמה של בורוז עצמו : "... פירוש השם הוא במובן הפשטני
של המילים: ארוחה עירומה - רגע קפוא שבו כל הסועדים רואים מה
מונח על מזלגותיהם."   רגע קפוא לא מנתחים.
בורוז ראה בהתמכרות מחלה, ובו עצמו, לאחר שנגמל-ניצול. עוד הוא
כותב "...מרבית הניצולים אינם זוכרים את ההזיות לפרטי פרטיהן.
ככל הנראה הקפדתי לתעד את המחלה וההזיות ברשימות מפורטות".
להקדמה שלו (משנת 1959) קרא "תצהיר בדבר מחלה".
ובכן, זה הרקע, זה מה שקרה. ולכן, אגב, זו אינה פורנוגרפיה
(וחוץ מזה "תיאור מגרה"?!?! איייכס. זה הלך על חבל דק ונפל לצד
של "בואו נראה בזה חוויה דוקומנטרית בלבד...")
זהו ספר לסקרנים. למי שלא מפחד למצוא עצמו קורא דברים שהוא
אפילו לא מצליח לתאר, למי שלא מפחד ללכת לאיבוד, לחזור אחורה
ושוב לנסות ולהבין איפה הוא נמצא עכשיו.

זהו ספר למי שלא מפחד לא להבין את הקשר.
זהו ספר למי שמפחד להבין שאין תמיד קשר.

ואיך, איך איך איך, תסבירו לי, האנשים שדחפו לעצמם כל דבר
אפשרי, שחצי מחייהם לא ממש היו מלאי הכרה וחיו חיים מלאי
חיוניות ותועלת, איך האנשים שאין להם וריד אחד בלי מוגלה, איך
תמיד הם חיים הכי הרבה?
בורוז נולד ב-1914 ונפטר ב-1997. החשיבה הלוגית הפשוטה שלי
(שמהולה כנראה בהרבה מדי הצהרות חינוכיות ונורמות חברתיות
שנוטים להלעיט בהם צעירים וצעירות במסגרת תכניות בית-ספריות
בסגנון "סמים זה רע") מראה שבערך בשנת 1955 היו צריכים לפנות
את גופתו של וויליאם היקר מאותו חור בטנג'יר כשמיני אורגניזמים
מנקרים את גופו ומתמסטלים מההרואין.
אגב, אפילו הוא נגמל בסוף. "הבריא", בשפתו.
לא אלאה אתכם ברקע ובביוגרפיה של יקירנו (ולא רק בגלל שזה קצת
מציק לתרגם אותה, אם היא ממילא נגישה כ"כ) אך היא בהחלט לא מה
שהייתם מדמיינים לעצמכם עקב אישיות ה"חי על הקצה בודק הכל רואה
את הסוף" של בורוז. אבל אצל צ'ארלס בוקובסקי זה עובד. טוב, הוא
היה בעיקר שיכור.

מסקנות:
1. הבן-אדם גאון. באמת. וגם יודע המון.
2. ובקשר לספר: אני בכל זאת אצוטט  מהכריכה שמצוטטת מהספר:  
  "'ארוחה עירומה' היא טיוטה, מדריך למשתמש...התאווה השחורה

  של עלובי הנפש נפערת אל נופים ענקיים של פלנטות אחרות...
  מושגים מופשטים, גרמיים כאלגברה, מצטמצמים לכלל גלל שחור
או
  לזוג ביצים מזדקנות... המדריך למשתמש מרחיב את מפלסי
החוויה
  ע"י פתיחת הדלת שבקצה מסדרון ארוך...הדלתות נפתחות רך ורק
  בדממה...ארוחה עירומה תובעת דממה מהקורא. אחרת הוא כמי
  שמודד את פעימות הדופק שלו עצמו...".
3. מיסיונריות בגרוש: מי שלא שמע וקרא את לו ריד ומחתרת
הקטיפה
   שלו - לעולם לא מאוחר מדי. ואני מבטיחה שאני עוד אשעמם
אתכם
  בעתיד בקשר אליו.
4. lucky me.