בראשית, סערה בטרשים חצבה
לעצב כל זיז וקימור היאה לך
ונחלת נישמת גוף מאימך הסופה
וירשת את יופייך מן הסלע.
הנופים, צבעיהם נטפו עלייך
כנטוף תשוקתו של אמן המיכחול
ודבקה בך טביעת זימתו של הליל
המבקע אבן להוליד את החול.
בהינשאך ראו עוברי דרך
כי גבהו גבעותייך במישור התם
וצמא כל זר ומטונף והלך
לבוא אל ניקבת מעיינך הנם.
בגאון עירומך נישבו בני הפרא,
נאספו אל נווך תאבי גוף ואוכל
ונפתח פונדקך להם לעת ערב
ופרעו בבתולייך כפרוע רוח באוהל.
אז היית מחנה לשכירי מלחמה,
לקצין מרוט כותפת, פליט ונס
שנקם בגופך השבוי את ניקמת
קלונו, את חרפת גדודו המובס.
גם דרשו את חלקם נהגי שיירת,
נעצו דורבן בצלעך והיכו בך בשוט
ואולפת תחתיהם מיוסרת כפרד,
פשוקת אחורייך כהיבעל אתונות.
המוות! הן ייטב לך המוות החד
כפסיעת נמיה, צריחת כוס, מבט תינשמת
ובל ימצאך כורעת אל זיקפתו הזבה של נווד
ומתת תחת אחרון בועלייך, קרועה ונכלמת.
נוחי, חולית, האספי אל החול בהסתר
ונמס זכר זנונייך ברתוח מוחם בחמה
וידעו עוברים במידבר אגדת שמך לספר:
פייה לאובדי דרך היתה. אחות רחומה.
----------
חולית = Dune, דיונה, גיבעת חול נודד במידבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.