גן הפרחים לא יפרח ביום ראשון.
וכל תכולתו תקפא.
לא יצייצו עוד ציפורים,
ולא תאיר בו החמה.

גן הפרחים לא יפרח ביום ראשון.
גן הפרחים נבל.
העצים לא עוד יצמחו
לא יהיו כלל.

גן הפרחים לא יפרח ביום ראשון.
קולות צחוק לא יעלו ממנו עוד.
קולות הקינה והבכי,
רק יוסיפו בו לרעוד.

גן הפרחים לא יפרח ביום ראשון.
הוא ריק מאיש ואישה.
לבבות כולם רועדים עכשיו,
השעה קשה.

גן הפרחים לא יפרח ביום ראשון.
היא שם יושבת נעולה.
ראשה מורכן, כואבת בייאוש
היא כה בודדה.

גן הפרחים לא יפרח עוד.
לא יפרח לעולם.
רק היא תוסיף בו לשבת,
ותמשיך לנטוף דם...