באמצע יום עמוס במטבח הצבאי (כן... הייתי טבח חצי שירות. שבוע
שבוע, תאכלו ת'לב) הרגשתי שאני חייב לכתוב משהו אז צעקתי
"פאנצ'ו, תשגיח על הלובסטרים ותדאג שהאנטריקוט יהיה דאן דאן
למג"ד כי הוא לא אוכל כבד אווז" ויצאתי וחוצה עם מחברת ועט
וכל המילים פשוט זרמו לי החוצה. ממש כמו שלחוצים לפיפי וברגע
שמגיעים לשירותים הכל כבר עף החוצה בלי מאמצים מיותרים.
כך זה קרה לי עם השיר הזה. אני מאמין שכך זה היה אמור ליהיות.
בערב כשהיה לי את הזמן, כבר לקחתי גיטרה והלבשתי אקורדים על
המילים לפי המנגינה שהתנגנה לי כבר בראש בזמן שכתבתי את השיר.
את השיר הזה כתבתי לחברה שלי, ליאת, שהיתה לי באותה תקופה.
הקלטתי לה אותו כהפתעה באיזה אולפן ביתי מעפן כזה של איזו
מישהי מהמושב עם מחשב, סינטי וגיטרה. איכות גרועה לגמרי,
ווליום נמוך, reverb מוגזם, שירה מעפנה, הכפלת שירה כל כך (אבל
כל כך) גרועה, סאונד מבאס, אבל נו, החברה אהבה :-) ותאמינו לי
שזה היה שווה רק כדי לראות את הפרצוף שלה.
טוב, אז אחרי הזיוני שכל האלו תקשיבו לשיר ואני מקווה שתאהבו,
אני יודע שאני אהבתי.
מת כבר להקליט אותו בצורה מקצועית וברגע שזה יקרה אתם תיהיו
הראשונים לדעת.
------------------------------------------------------
עוד מדורה נדלקת בקצה השני של החוף
מתעורר בתחושה מנצנצת
שאת שוב נהנית מהסוף
עולה אל השמיים, מטייל בערבות השחקים
אנו מנגנים בשניים
עוד ניגון של ניצחון, את שרה
אל המעלות שלי את מגיעה
בין החלומות שלי את מופיעה
על המבטים שלי את מביטה
עם המזרנים שלי את מרגישה
אל הצפון הבטנו, מנחשים מה היום הם עושים
ואנחנו שוכבים ללא נוע
הגחלים במדורה עוד דולקים
קופץ אל תוך המים, בלי בגדים את צוללת עמוק
שוב ניגון קצר בשניים
עוד ניגון של ניצחון, את שרה
אל המעלות שלי את מגיעה
בין החלומות שלי את מופיעה
על המבטים שלי את מביטה
עם המזרנים שלי את מרגישה
עננים, מרגישים
גוף אל גוף נעטוף
גרגרים מתעופפים
ואנחנו מנגנים על החוף
מוקדש לליאת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.