אתם מכירים את זה שכשאתם נופלים לתוך בור שחור ועמוק, באיזה
שהוא שלב אתם כבר לא מרגישים את הנפילה? גם לא רואים אותה - כי
הכל שחור. אז ככה היא הייתה. ואני ניסיתי להסביר לה שהיא
נופלת! היא פשוט כבר לא הרגישה את זה. היא כנראה התרגלה. ומה
אני אעשה שאני הרגשתי אותה? וגם באמת שניסיתי הכל, היא לא
הקשיבה לי. "תני לי ליהנות, זה החיים שלי, והם קצרים מדי". כל
פעם אותו פתגם. "יופי, קצרים, אז פשוט תדפקי אותם עכשיו"
אמרתי לה. היא רוצה לחיות! לחיות...
עד שהיא מתה. פשוט לקחה את עצמה ואת החיים שלה והלכה. כנראה
שהיא צדקה. קצרים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.