דקל בר / עוד רגע אחד קטן |
הם עמדו שם ביחד, וכל אחד לבד.
היתה זו הזריחה, היתה זו שעת הקרב
ומישהו ישלם היום בחייו.
זה הזמן למחשבות אחרונות
על דברים שעוד רצית לעשות,
על חברה שלא תזכה עוד לראות,
על אי קיומם של הבטחות.
כמה זמן עמדנו שם?
והזמן נעמד לנצח בנקודת רתיחה;
והכל התפוגג בין רגע
עת נשמעה ירית הפתיחה.
לפתע לא היתה עוד משמעות
לא למחשבות ולא לזמן
היתה רק המטרה הבאה
ולהשאר בחיים עוד רגע אחד קטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|