הוא הלך לחפש ... אמרו לו שהיא שם.
אחת ויחידה בכל העולם, יושבת לה על ספסל ושם הוגה דעות
שנכתבות בספר דברי ימי אופת הפיתות הזקנה.

הוא הגיע אליה, ראה אישה יפת תואר וצעירה בשנים, אך אישה שהגיל
והחכמה היכו בה גלים.

קמטי העיניים העידו על חוסר שינה... וקמטי המצח סיפרו על לילות
שבהן חשבה ללא הפסקה על עידנים שעברו, אוהבים שעברו ... ועוד
ועוד ועוד...

והיא עדיין שם יושבת, אך הוא מצא אותה והתאכזב. כי קיווה כנראה
למצוא אלילה או לפחות משהו בסגנון וראה שהוגת הדעות הזקנה
(בגיל 50 עברו עליה כמה וכמה דברים) אינה אחרת מאשר מסעודה
בעלת המאפיה, שעוד גבתה ממנו 15 שקל על לאפה עם לבנה.

הוא חזר בראש שמוט הבייתה כשהוא לא מבין איפה הפואנטה בדבריה.
הוא בא לשאול אותה על חוכמות העולם ועל זמנים שהיו ויבואו.
והיא - בשלה :" 15 דקות ללוש את הבצק, שמעת אותי, 15 דקות. 15
דקות ורק אז תוכל לקבל לאפה כמו שצריך. שלא תתפרק ותוכל להכיל
כל דבר מזעתר פשוט ועד שווארמה."

הוא הפך בדעתו שוב ושוב את ההסבר ולמרות שגישתו לחיים פתוחה
הייתה ... לא קלט הטייל הצעיר את משמעות הכנת הלאפה.
ואתם, קוראי היקרים... הבנתם את משמעותה של הכנת הלאפה ???