עומדת על צוק, משקיפה על העולם,
עליך, על כולם.
בחלום מתנועע למולי אותו ענן,
כזה לבן קטן.
לא רוצה שכולם יגידו לי שאני עוד קטנה,
כי אני באמת מבינה.
לא רוצה שיגידו לי,
שעוד תבוא האהבה האמיתית שלי.
כי בכל פעם שאני רואה זוגות ביחד,
חוזר בי אותו הפחד.
שהאהבה שלי לא תבוא לעולם,
שאהיה בודדה, לא כמו כולם.
אל תגיד לי,
זה יבוא לבד אל תחפשי.
קשה יש רק בלחם,
ושמפו  זה רק פינוק,
וכל אחד זקוק לאהבה.
זה רק יראה לי שכולם טועים ואני צודקת.
זה יראה שעליי מרחמים, רוצה מפה ללכת.

לאן כולם הלכו?
אולי זאת אני שנעלמתי?
אני לא חייה בבועה... כי אין דבר כזה,
אני לא תמימה, אל תנסו אותי בזה,
אין לי כוח אותך יום ולילה לחפש,
אין לי ראש להמשיך עליך לפנטז.
האהבה לא נותנת לי מנוח,
האם אמשיך כך!?
לאן נעלם הכוח?!
אהבה היא קשה כולם זאת יודעים,
אהבה היא רעה, אותה כולם חווים,
אבל אהבה היא גם דבר טוב,
דבר מדהים...

דבר שלא אזכה בו בחיים!!!