אני מהלך בתוך יער שחור
בלילה אפל נמשך אל האור
בחושך אני מגשש את דרכי
חושש שאפול לעמקיי נשמתי.

קוצים נסתרים ננעצים בבשרי
כמו סכינים, הם פוצעים את נפשי
רואה בשמיים קבוצת עננים
מרגיש שכל רגע עלי הם נופלים.

אני מקווה שאגיע לאור
שאמצע את דרכי והביתה אחזור
אני מתפלל שהלילה יחלוף
שהשמש תזרח ותשיב את הנוף.

אני מחפש סימנים של תקווה
אך קשה במיוחד כשאין אהבה
בכל צעד שבו מתקרב אל האור
נדמה שהכל נעשה שוב שחור.

משתדל מאוד שלא לעצור
להשיב את חיי ואלייך לחזור
אני מתפלל שהעצב יחלוף
שהאושר ישוב, שלסבל יש סוף.


21.07.2001