הולכת.
צועדת במסדרון חשוך.
מצדדיה - קירות ריקים. רק קירות. קילומטרים על גבי קילומטרים
של קירות. ריקים כמו החיים שלה וחשופים כמוה, או אולי לא כמוה.
והכל חושך. אם רק תרצה תוכל לפרוץ את הקיר, לפרוץ את החומה
שמקיפה אותה מכל צד, לצאת החוצה. החוצה לאן? לשמש? לאור היום?
לחיים טובים יותר? לחיים? ומי הבטיח שתהיה שמש? מי הבטיח שהכל
ורוד? ואולי בחוץ אף יותר חשוך מבפנים?
איך אפשר לדמיין חשוך יותר מחשוך? אפשר. ואולי אין בכלל בחוץ?
ממשיכה לצעוד.
מחכה לאור שבקצה המנהרה. עוד צעד. מאחורי עוד פינה. הוא לא בא.
הולכת במעגל אינסופי של קירות מאיימים, והקירות כל הזמן סוגרים
פנימה. פנימה.
פנימה - המקום הכי עמוק, שם כל הרגשות שלך חוגגים במסיבה
מטורפת. רוקדים, קופצים, מתנגשים, מתעלסים, נכנסים אחד לתוך
השני. המוזיקה רועשת, מחרישת אוזניים. המוזיקה שלך. מהי
המוזיקה שלך?
ממשיכה ללכת.
ברגע פתאומי אחד אולי הכל יגמר. בבת אחת יפסיק להיות. השקט.
החושך. הקירות. הרעש. הכל יפסיק. יהיה כלא היה.
ומה אחר כך? רוצה שיגמר, רוצה לצאת כבר, אבל פוחדת. עדיין
מקווה. למה? היא בעצמה לא יכולה להגיד. היא בעצמה לא יודעת.
ועדיין צועדת. צועדת...
ובעצם הכל חסר טעם, והיה חסר טעם כבר מתחילה. ומה זה בכלל טעם?
קירות. הפחד השתלט, אבל זה לא החושך.
כבר לא הולכת לעתיד, כבר לא הולכת מתוך תקווה, פשוט הולכת.
הולכת כי לא נשאר דבר אחר לעשות. הולכת כי זה כל מה שהיא
יודעת, וזה כל מה שתדע. פשוט הולכת, והולכת, והולכת...
לא אכפת לה ללכת לנצח. גם ככה לנצח אין משמעות במסדרון הזה.
לשום דבר אין משמעות במסדרון הזה. ומה זאת בכלל משמעות?
משמעות - ביום שמישהו ימצא משמעות הוא מוזמן להגיד לי. משמעות
היא רק תירוץ שאנו מספקים לעצמנו כדי להבטיח שאנחנו לא חיים
סתם. במסדרון הזה אין משמעות. במסדרון הזה אין חיים. כאן לא
צריך תירוצים. כאן אין למי לתרץ.
רוצה שיהיה, או אולי לא רוצה. לא אכפת לה, אבל אולי זה כי היא
לא יודעת ממה צריך להיות לה אכפת.
היא לבד. תמיד לבד. רק היא, והקירות, והחושך, והרעש של מסיבה
מטורפת שמתפוצצת לה איפשהו, במקום הרבה יותר רחוק ממנה.
ממשיכה ללכת.

במרחק כמה צעדים ממנה הולך מישהו.
הוא לבד. רק הוא, והקירות, והחושך, ורעש אחר של מסיבה אחרת
שהיא מעולם לא שמעה עליה.
הוא הולך כי הוא יכול ללכת, וכי זה הדבר היחיד שהוא יכול.
אם רק יושיט ת'יד יוכל ליגוע במישהו אחר שצועד לפניו, מקשיב
בפול ווליום למוזיקה שלו, בלי שום קשר למיליוני המסיבות
שהולכות לפניו.
אם רק יושיט ת'יד ייגע באדם אחר.
ממשיך ללכת.
שקוע.