לניב, שביקש ממני לחזור לכתוב.
לזיו, שהמליץ לי על "עשן ומראות"
לנדיה, שגם אוהבת את גיימן
לגלית, שלא מחזירה את הספר
לזוהרה, שכמוני מתכננת לסוע לחפש את החומה, אני רק מקווה
שהסיווג הבטחוני שלנו לא מונע את זה.
לגל, שהשיר שלי כבר לא ימחק לה מהקיר
להיא שקוראת לי "מילורד, ולא יודעת איך קוראים לי.
ללירן אסולין והחברה שלו שבטירונות
לכוכבים, לשמיים, לקסם, להשראה
לאהבה
ליצירה
אני לא נופל בין הסדקים לעולמות אחרים
רוצחים סדרתיים לא מחכים לי בפינה
אף אחד לא נותן לי להרוג את החיה של לונדון
בפלמחים רואים לפעמים נמיות וחזירי בר גדולים
דלתות לא נפתחות אלי
אלים לא מחייכים ולא בוכים כשאני עובר
בכלא אולי כבר לא אשב
קשה להיות צעיר, הרבה יותר קל להיות כותב
חדי קרן אני כבר לא רואה
אף מכשפה לא צריכה את הלב שלי
כשהן רואות אותו הן בורחות
אני לא מזהה ינשופים לפי הקול
אבל את התנשמת שעל הכתף שלי אני אוהב
גם כוכב נופל
בכוכבים נופלים אני דווקא כן מתאהב
את הסבים שלי אני אוהב, תודה רבה
וגם קוסמים, וקלפים, וכוכבות של סרטים ישנים
ולשתות עם אנשי זאב ומפלצות שמעבר לכוכבים
למוזות שלי אני כתמיד
מכור
בכוכבים נופלים אני דווקא כן מתאהב
ואולי פעם אמצא את הסדק בחומה
ואולי
כוכב נופל אחד
יעבור אל הצד שלי.
ליריקלי וורלוק, גל. בתפר שבין יום שישי ה13 וולנטיין |
