לפני איזה שנה ג'ון סיפר לי עליהם, אנשי תפאורה. "מה...? הם
כמו ניצבים כאלה?". "מה פתאום. אני מדבר איתך על תרבות שלמה",
הוא אמר לי, אבל עדין לא הבנתי. "מה...? הם כמו שבט באפריקה?",
אז הוא צחק, "לא לא. אין להם מקום, הם נמצאים בכל מקום". לא
היה לי כוח להתווכח איתו, הרי לא ראיתי אף פעם אחד. חשבתי שזאת
עוד אחת מהבדיחות המתחכמות שלו.
אבל כל זה היה עד היום, אחרי שכבר כמעט ושכחתי מהמקרה, ראיתי
בן אדם שמשך את תשומת ליבי. הוא הזכיר לי את הסיפור והעלה בי
ספק, אולי הוא איש תפאורה. אני לא יודע למה חשבתי כך, אבל הוא
היה נראה סתם שם, פשוט נוכח לו. חשבתי לנסות לראות האם יש
ביסוס למחשבותיי. החלטתי לעקוב אחריו בחשאי. הלכתי אחריו בין
רחובות וסמטאות העיר והוא באמת לא הבחין בי. הלכתי אחריו עד
שראינו באופק את הרחוב הראשי. כאשר יצאתי אחריו לרחוב כבר לא
ראיתי אותו, אבל נדהמתי לראות שכל הרחוב מלא באנשי תפאורה. זה
היה כמו להסתכל על הכוכבים בשמיים - ברגע שאתה רואה אחד אתה
פתאום רואה את כולם. חשבתי שהגעתי למסתור שלהם. חוץ ממוכר
משקאות קלים שכבר ראיתי בעבר כולם נראו בעיני כאנשי תפאורה.
למרות שעברתי ברחוב פעמים רבות, היה נראה כאילו לא שמתי לב
אליהם. לא יכולתי להבחין אצלם באיזושהי צורה חיצונית מאפיינת.
הם היו שונים אחד מהשני, אך אני ראיתי את כולם כאנשי תפאורה.
ואז ג'ון הגיע. הוא כמובן לא נראה לי כמו איש תפאורה, הרי
הייתי יודע אם הוא היה כזה. הוא לא ראה אותי בין אנשי התפאורה
עד שלא קראתי לו. ברגע שבא שאלתי אותו אם הוא זוכר שהוא סיפר
לי על אנשי תפאורה. הוא התחיל להתפקע מצחוק ואמר לי שהוא רק
התלוצץ איתי. "אני לא מאמין שאתה עדיין זוכר את זה. בוא, אתה
נראה לי מוטרד, אני אזמין אותך לבירה". לא הבנתי איך זה
הגיוני, מה עם כל אנשי התפאורה שמסביבנו? העדפתי לא לצאת עוד
יותר מטומטם, אז הלכתי איתו ולא הוספתי מילה.