"למות זה לא מפחיד, מה שמפחיד זה למות לבד."
אבישי קאפח, למי שמכיר. מד"א ירושלים.

חמש שנים לא ראיתי את המשפחה שלי. הם כבר התייאשו, לא באמת
מאמינים שאחזור להיות אפילו עשירית ממה שהייתי.
זה היה חייב להגיע יום אחד. זה היה ברור. לכל דבר יש מחיר,
השאלה היא מתי משלמים אותו.
ככה זה עם סיגריות, אלכוהול, סמים וכל שאר הדברים האלה שגורמים
לך להרגיש מלך העולם לעשר דקות. הבעיה היא עם המחיר אחר כך. זה
בערך כמו למכור את הנשמה לשטן. ובסוף גם צריך לשלם.
באמת שכבר לא איכפת לי למות. מש לא. להרגיש טוב, לסיים את הספר
המעולה שהתחלתי לפני חמישה ימים, ללכת לישון ולא לקום יותר.
הכי פשוט ונוח שאפשר.
הבעיה היא שזה ממש לא ככה. אפילו התקף לב בא בחשבון. כאבים
מטהרים כאלה. סצנה דרמטית, וסוף טראגי. הקטע עם הכאבים יכול
להיות די מעצבן, אבל לפחות אפשר להתנחם בזה שעוד מעט שם דבר
כבר לא יכאב.
אבל זה, שם דבר לא יכול להיות יותר גרוע - לשכב שמונה שנים
בסיעודי מסריח. בפרסומות זה נראה הרבה יותר טוב. "ב'משען' אני
מבלה עם חברים" וכל הבול-שיט הזה. איך אני בדיוק אמור לבלות עם
חברים כשאני לא מצליח להוציא מילה נורמלית מהפה? שלא לדבר על
מה שאני לא מצליח לא להוציא מהצד השני...
פעם הכל נראה אופטימי, אפשר לעשן חופשי כי כולם עישנו ולא קרה
להם מזה שום דבר. בדרך כלל גם הספורטאים החובבים עישנו, אלה
שרצו להרשים ולא היה להם מאמן מקצועי שיתן להם סטירה ויבהיר את
הבעיה בשילוב של ספורט - סיגריות. אנשים כמוני, שבדרך כלל
הגיעו ראשונים בריצות ו"הוכיחו" לכולם שכל החרא הזה לא משפיע
בגרוש.
והכל באמת היה סבבה, עד ההתקף הראשון. הכאבים היו איומים, וכמו
שכבר אמרתי, לפחות יש את הקטע של תכף הכל ייגמר. והרגע הכי
גרוע היה כשהתעוררתי מהניתוח וגיליתי שהכאבים רק התחילו.
אז עוד היה חשוב לי מאוד לחיות. חשוב יותר מדי, כי כל אחד חייב
לדעת מתי להפסיק, מתי לוותר. ואני לא ידעתי.
והכל כאב עד האירוע המוחי. ומאז אני ככה, רואה הכל (בעיקר את
התקרה), שומע הכל ומבין הכל. ולא יכול לעשות כלום. בגלל שאני
לא צועק, אני לא מקבל תרופות נגד כאבים, וזה נהייה יותר גרוע.
ומישהו בכלל יכול להבין אותי? אני כבר יודע איך להפסיק את
ההתאבדות ההמונית הזאת, כבר עברתי על כל השלבים בתוכנית, כי
אין לי שום דבר יותר טוב לעשות עכשיו. אבל אני לא יכול לספר
לאחרים איך לעשות את זה.
אווו! זה כואב! די כבר, תפסיק את זה! תנו לי למות! לא מכשיר
מפגר! אל תצפצף! אל תגיד להם שאני גוסס! תן לי כבר למות! לא.
אני לא רוצה תרופות! אני רק רוצה למות!

נכתב בעקבות יותר מדי אנשים שהרסו לעצמם את החיים ועברו תחת
ידי.