הכול התחיל לפני כיומיים, אני דיברתי לי לתומי עם חברי הטוב
ביותר, ישבנו לנו בבית קפה, מקסים ביופיו, שתינו לנו קפה - אני
שתיתי קפוצ'ינו והוא הפוך, השמש זרחה לה.
ופתאום בתוך כל היום המושלם הזה, נזכרתי שאני קצת בודד...
החלטתי לפעול ולעשות משהו בנידון -  אמרתי לתום - חברי הטוב,
"אני הולך - יש לי דברים חשובים לעשות".

הלכתי לאינטרנט לתוכנית בשם "בליינד דייט" ונרשמתי... לא עברו
כמה שעות - ולא קיבלתי שום תגובה... אני לא מבין - אפילו שלחתי
תמונה... כשחשבתי על זה יותר עמוקות - חשבתי שאולי התמונה היא
השגיאה - ולכן הורדתי אותה מהרשת.
לא עברו שעתיים והנה זה הגיע - התגובה הראשונה! (והרעב הפתאומי
לגלידה...).

זו הייתה חוויה מוזרה, מדהימה ומרגשת באותה הדרך - מישהי כתבה
לי - היא כתבה את זה כל כך עמוק, אפשר היה להרגיש שהיא אדם
רציני, אמיתי - בדיוק בשבילי!
היא כתבה: "אני אישה רצינית, אמיתית, אני בדיוק בשבילך"
והוסיפה בסוף: "בוא ניפגש שלך, מרינה"

אוי - מרינה - איזה שם נפלא, חשבתי.
כמה מושלמת היא - כמה אמיתית, רצינית, ועם כזאת כריזמה,
כמובן שעניתי לה מייד לאחר ההודעה (אחרי שאכלתי את הגלידה...).

כתבתי: "בשמחה, מתי, ואיפה?"

כעבור שעה וחצי (איחור אלגנטי, אני מניח...) היא כתבה: "מחר,
17: 00, בבית הקפה של שמעון". עניתי לה בחיוב.
סגרתי את המחשב, ופניתי למיטתי - בכל זאת כבר היה 23: 00.
כמובן, וכיאה לבחור הנפגש פעם ראשונה באישת חלומותיו, לא
הצלחתי לישון.
כל הזמן חשבתי עלייה, איך היא תיראה, - פתאום זה נחת עליי - מה
יהיה אם אני אעשה בושות? מה יקרה? אולי היא לא תאהב אותי?
החלטתי לבטל את כל העניין, דבר ראשון על הבוקר.

בבוקר בשעה 7: 03 בדיוק, כשחשבתי לעצמי איזה תירוץ להמציא,
קיבלתי ממנה מייל - ובוא נאמר: "לא תבריז לי, נכון?"
עכשיו איך אחרי איום כזה משמועתי, אני יכול להבריז לה?! זה
יהיה לא אנושי!
אז הגבתי לה בסמיילי מחייך וב "וודאי שלא".

היום עבר כל כך לאט, אתם לא מתארים, אכלתי ארוחת בוקר שנגמרה
בסביבות 12: 00 והתחלתי להתארגן...
הרתחתי את דוד המים החמים לשעה, בזמן הזה בחרתי בגדים...
התלבטתי מאוד בין שתי חולצות - אחת עם פסים כחולים לרוחב
והשנייה כתומה עם כתובת של:
"HOW DO YOU DO"... לא הספקתי לבחור חולצה והנה כבר המים
מוכנים - עשיתי לי אמבטיה עם קצף - היה ממש כייף. לאחר מכן
מקלחת, שמפו, קונדישנר, הדברים הרגילים, השתמשתי בסבון גוף של
הוואי ושמפו שבפרסומת שלו - יש מישהי במטוס והתכשיר עושה לה את
זה.

לאחר המקלחת אמבטיה, יצאתי להמשיך בסידורים, השעה הייתה כבר
14: 00.
אכלתי צהריים, וחזרתי להתמודד עם דילמת הבגדים - חולצה כחולה
או כתומה.
לקח לי שעות, עשיתי הגרלות, טלפנתי לתום, הסתכלתי בהורוסקופ,
לבסוף השעון צלצל והודיע שהשעה כבר 16: 40, מה שאומר שאני חייב
לצאת - לכן תפסתי את החולצה הכתומה, יצאתי מן בדלת - באתי
לנעול אותה והנה - שכחתי את המפתחות - חזרתי לתוך הבית - מצאתי
את המפתחות ויצאתי לדרך - לכיוון המכונית - עד שנזכרתי שבחולצה
שבחרתי יש חור... חזרתי הביתה - החלפתי לחולצה הכחולה עם הפסים
ויצאתי מן הדלת כשנזכרתי - שעוד אין לי מכנסיים... (ואם אתם
כבר התעצבנתם מכמות הדברים ששכחתי לעשות - תארו לכם מה אני
הרגשתי) - התחלתי להילחץ - מה יהיה אם אני אאחר?!
שמתי את הג'ינסים שלי - בדקתי שיש לי מפתחות - וסוף כל סוף -
יצאתי ונהגתי לכיוון בית הקפה של שמעון.

שם ליד הפינה שקבענו עוד לא היה איש. התיישבתי, השעה הייתה כבר
17: 05...
17: 30... 17: 15... חשבתי שאולי היא הבריזה לי... אולי תום
התחזה לה...
פתאום כמו הדחף שתקף אותי ללכת לשירותים - היא הגיעה - לפחות
חשבתי שזאת היא,
באה אליי בצעדים קלילים, ושאלה: "מה תרצה לשתות?"... כן...זאת
הייתה המלצרית...
בכל אופן - הלכתי לשירותים וכשחזרתי - היא הייתה שם - יפה כמו
שמה! (עניין של טעם, אני מניח).

ניגשתי אליה ואמרתי: "שלום, את מרינה?" היא הסתובבה כשכל שערה
מתנופף ברוח (היה לזה ריח של שמפו פינוק) וענתה "כן".
הלב שלי הפסיק לפעום - חשבתי שאני רץ משם - שם ישבה לה מולי
האישה הכי יפה עליי אדמות, עם ריח של שמפו פינוק, ואומרת לי
"כן"... מה לעשות חשבתי מה לעשות...
היא בטח חושבת שאני אידיוט מוחלט, עומד שם עם פה פתוח.
אז החלטתי שבתור שלב ראשון אני אסגור את הפה... ואחר כך
אמרתי-" אני, אני זה שדיברת איתו וקבענו להיפגש, אני עומרי",
היא ענתה "נעים מאוד".
לחצנו ידיים, הכול הלך מעולה - הייתי בעננים, שנינו שתינו תה
עם מרווה.
היא סיפרה לי שהיא עלתה מאמריקה, והוריה רוסיים. שהיא גרה לא
רחוק מכאן - ושהיא איחרה כיוון שהתרגשה ולא ידעה מה ללבוש
(טיפוסי חשבתי...)
כשנגמר התה, המשכנו לפטפט. היא הייתה נפלאה! היינו באותו גיל,
ותחומי עניין דומים.
והכי חשוב - היא אוהבת כחול - מה שאומר שהחולצה שבחרתי
התאימה!
הייתי מאושר לשמוע על זה - פשוט תענוג.

הזמן טס והשעה הייתה כבר 22: 00, החלטנו לשלם, אמרתי שאני אשלם
(הרי זה הדבר הג'נטלמני לעשות...), ואז...אז נזכרתי... ששכחתי
את הארנק עם הכסף בבית...
מה עוד יכולתי לשכוח?!

המצב היה לא נעים: עמדו בפני שתי אפשרויות: האחת להגיד לה
שתשלם - דבר העלול לסיים את הקשר לתמיד, היא תחשוב שאני חסר
התחשבות לגמרי והאופציה השנייה - לברוח משם, יחד איתה - שתחשוב
ששילמתי ותוך כדי זה להסתכן שהמשטרה תתפוס אותי - אני אכנס
לכלא... ושוב - הקשר ינותק - לא היה לי הרבה מה לעשות... בכל
מצב - אני מפסיד את קשר חיי...
ולמרות שהאופציה לברוח נשמעה לרגע מאוד מפתה...
החלטתי לומר לה ששכחתי את הארנק...
ציפיתי לקבל את השוק של החיים שלי - אבל הופתעתי למצוא את עצמי
עומד מולה ואותה צוחקת ואומרת: "כן, זה תמיד קורה לי..."

עברתי את זה בשלום - היא חייכה, היא לא זרקה אותי - הקשר יכול
להמשיך!
ליוויתי אותה לביתה - וליד הדלת, כשהתקרבנו קצת - היא כאילו
באה לתת לי נשיקה...

והנה התקרבנו... השפתיים שלנו נגעו אחד בשניה...
וחשבתי לעצמי, WOW איזו נשיקה!
איזה יופי!!!
עד שהרגשתי את הטעם של השום...
זה היה זוועה... מי אוכל שום בעונה הזאת של השנה? מי? מי?

נאלצתי להפסיק את הנשיקה - אבל איזה תירוץ אני אביא לה?
אם אני אגיד לה שזה השום - היא תיעלב...
בכל מקרה אני חייב להפסיק את הטעם הזוועתי הזה...
ולהוציא את זה מהפה שלי...

הפסקתי את הנשיקה, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי -
"זה לא את זה השום..." היא הסתכלה עליי בחוסר הבנה מוחלט...
תיקנתי את עצמי מהר והוספתי שהתכוונתי לומר שום דבר...

המשכנו את הערב שהיה מאוד מענג, הצעתי שאולי כדאי שנשחק בצחצוח
שיניים לכייף...
היא צחקה והחליטה שאני לא רציני... אבל כשזה מגיע לשום ולפה
שלך - כל אחד נהיה רציני!

לכן החלטתי למצוא דרך אחרת להעביר את השום...
רמזתי בעדינות שאני מעוניין ביין...
היא מזגה רק לי...
בחיי... מי היה מאמין... אמרתי לה: "את לא רוצה להצטרף אליי?"
והיא ענתה בכזאת פשטות - "לא."
"אפילו לא לגימה?" קיוויתי שאולי לגימה תעביר את הטעם...
"לא, אני לא אוהבת יין..."

נהדר, חשבתי... מה עושים עכשיו?
טוב אין ברירה - נצטרך ללכת לאמצעי חירום - מסטיק.
הוצאתי במבט מפתה ככל האפשר מהמעיל שלי מסטיק.
ואמרתי: " אפשר לפתות אותך בחצי מסטיק אורביט?"

אז הבשורות הטובות הן שהיא אכלה את המסטיק!!!
הרעות... שמיד אחרי זה היא באה ונישקה אותי שוב - רק שהטעם של
השום עוד לא עבר...והמסטיק עבר אליי לפה... לכן הטעם של השום
רק גבר...
(מיד זרקתי את המסטיק - אם היו לכם ספקות...).

וויתרתי... השום ניצח...הוצאתי דגל לבן.
המשכתי את הערב בניסיון להתעלם מהשום...
בסוף הערב נפרדנו והיא באה לתת לי נשיקה, סובבתי את ראשי הצידה
וחיבקתי אותה חיבוק אבהי...
ונפרדנו.

"נו ועכשיו אתם עדיין בקשר?" שאל אותי יוסי שלו סיפרתי את
הסיפור.
"מה אני אגיד לך... זה היה ערב בלתי נשכח..., אבל עוד פגישה
כזאת ואני מתמוטט...אני חושב שאני אפסיק עם פגישות עיוורות..."