בחלון שבור אל עולם פנימי אני מציץ, והנה יושב לו שם ילד זקן
עייף מנעורי נצח הזמן בוכה על שניות שזלגו ועל חיים שחלפו ללא
מעות. מביט בעצב על שקיעת יחסים בסופו של יום מלא בריקנות
ותוהה למשמעותו של יקום אין סופי קטן. ובמנוסתי הלאה שמה אכיר
את הילד הזקן ואבזבז את זמני נתקלתי באיש קטוע רגש, והבעת פניו
כאיש מת. ובהיותי שואל לשלומו מסתתר לו האיש מאחורי חומות
אמונה ושערים סגורים ובקול ביטחון עבה מזמין אותי אל תוך מבצרו
הסגור והמוגן. בשמחת תמימות אני מסכים להצעה הנדיבה ונכנס לתוך
עולמו של האיש קטוע רגש. ובראותי את אשר בתוך המקלט המוגן לבי
המה מכל פעימה ושבריר מחשבה שנשאר בגופי מנע ממני לחדול מקיום.
בתוך מקלט שהפך לכלא הדחקה אני שוהה את רוב התבגרותי בונה את
אופי ביתי לבנה אחר לבנה למרגלות הר הבדידות שנופו הפך שיגרה.
ובאחד הלילות  בהיותי יושב למול גלי ים המחשבות המתנפצים על
מזח המציאות במחשבה כי נדונותי למאסר עולם, אני מבחין לפתע
בפרצה בשלמותה של מסגרת עולמי הרדוד. ובתמיהה מקפיאת חושים
נעמד מול מנהרת זמן אל תחושה רחוקה ומוכרת או אל פציעה חדשה
ליד צלקת ישנה ומודחקת. בצעדים כבדים ומסורבלים גופי הרזה
והמיואש משתחל אל תוך פרצת הזמן והנה העולם עוצר מלכת מביט
ומתמוגג באופק העתיד שעוד לא גיבש צורה כאשר שרידי רגש ממלאים
את מכסני הכאב באהבה טהורה.
ואיתך הגיע בית שבור שהפך לביתי עד היום, את יפה מתמיד שאת
אפופה ריחוק כשעברנו הנצחי שוקע לאיטו בביצת הזמן המשכיח, את
הימים בהם לחשנו מילות נצח, את הימים בהם שכבנו למול הירח
החיוור עובד העצות כשעולמי הפך עולמינו. אני שוכח את הזמן עליו
חרטנו את אהבתנו זהו הזמן ששכח אותנו, ובשבריר השנייה של
זיכרון ישן זה, אני מחייה את הסוף לשם התחלה חדשה לפני שהרגשות
הוגלו אל אזור מודחק וזיהום העולם הפנימי בציניות הרג את
התמימות.
אני בונה את ביתי החדש על הריסות חיי הקודמים ובין קירות
בודדים אני נזכר שבימים עברו חייתה בעולמי ילדה קטנה, אך מרחק
הזמן השכיח לי את פניה בתולות עולם ומציאות. ובהיותי בוהה
בזיכרון דמותה המטושטש משחיקת הזמן של שריד העבר, עוצם את עניי
והנה התחושה הנעימה בשינוי הדרת לוחשת לי אושר אך בלי עיוורון
טעם טוב של ניסיון להתחלה חדשה.
הלילה מנגן צלילי שקט ענוג ואני מרחף בין אין סוף כוכבים
המאירים את חלומי כשאיתני בגופי ואת לצידי. הפעם את טובה
ומתחשבת ונראה שאין סוף לדרכנו הקושרת, ללא תלות או פחד מהלבד
אל תומו של מסע בעולם פנימי.