יובל פגש את סיוון בביה"ס, במגמת ספרות. לא הייתה לו חברה
מעולם עד אותו הרגע, וכנראה שלא הייתה לו עד היום אלמלא החבר
הטוב שלו יוסי, שדיבר עם סיוון והסביר לה שיובל מאוהב בה קשות,
אבל מתבייש לגשת אליה. אז היא ניגשה אליו ומאז הם לא נפרדו. כל
יום אחרי ביה"ס הם היו נפגשים בביתו של אחד מהם ומדברים.
באחד הימים אזר יובל סוף סוף אומץ, נישק את סיוון ולמזלו, היא
נשקה לו בחזרה. לא היה מאושר ממנו בעולם. הוא היה מאוהב בה
שנתיים ובכל פעם ששמע שהיא יוצאת עם מישהו, נפלה לו עוד חתיכה
קטנה מהלב. אבל עכשיו היא שלו, איתו והוא לא יתן לאף אחד לקחת
אותה ממנו.
יובל וסיוון אהבו לצאת לבלות. יום אחד הם נסעו לפאב מחוץ לעיר,
למסיבת הגיוס של אחת מחברותיה של סיוון. יובל זרח מאושר
כשסיוון הציגה אותו בפני כל החברות שלה והתגאתה בו, כאילו היה
הבחור הנפלא ביותר בעולם. אבל השמחה הייתה קצרה. בדרך חזרה
מהפאב, יובל עשה תאונה עם הרכב. מסתבר שהוא שתה קצת יותר מדי
ולא שם לב לתמרור הקטן שאמר "תן זכות קדימה". את המשאית הוא
כבר לא ראה. כשיובל התעורר בבית החולים הדבר הראשון שהוא שאל
היה איפה סיוון. הרופאים אמרו לו שזה בסדר ושהיא נמצאית במחלקה
ליד. אבל הלב שלו בישר לו רעות. הוא דרש לראות אותה מייד, אבל
הרופאים סירבו ואמרו לו שהוא יוכל לבקר אותה רק למחרת. יובל לא
נרדם כל הלילה. הצינורות שהיו מחוברים אליו בכל הגוף הציקו לו
והוא חרד לשלומה של סיוון. הלילה עבר בזמן שנראה כמו נצח וברגע
שהרופא הראשון של משמרת הבוקר נכנס אל החדר יובל התחיל לבכות
וביקש לראות את סיוון. הרופא נעתר לבקשתו. בעודו מדדה במסדרון,
ראה יובל את אימה של סיוון. הוא ניסה לעצור ולדבר איתה, אבל
היא פשוט הפנתה את מבטה והתעלמה ממנו, מנסה להסתיר את הדמעות.
כשיובל הגיע לחדר, חשכו עיניו. מסתבר שסיוון נכנסה לתרדמת.
הרופאים הסבירו ליובל את האמת. הם אמרו שהסיכוי שסיוון תתעורר
הוא אפסי. יובל כבר לא חייך יותר מאותו היום. למרות הסיכוי
הקלוש, הוא בילה את שנתו האחרונה בתיכון ברביצה חסרת תוחלת ליד
חדרה של סיוון ובהייה בעיניה, כאילו מאמין שמרוב בהייה היא
תתעורר. אבל סיוון לא התעוררה.
באחד הימים יובל נרדם ליד חדרה של סיוון וחלם חלום. בחלומו הוא
ראה את אלוהים. הוא לא ידע כיצד ברור לו כ"כ שזה אלוהים, אבל
הוא ידע. הוא התחיל לבכות וביקש מאלוהים שיעיר את סיוון.
אלוהים הסתכל עליו ארוכות ואמר: "זה תלוי בך". יובל לא הבין,
אבל שנייה אח"כ הוא התעורר. יובל ניסה להבין את פשר החלום במשך
כל היום הבא, ובלילה שוב בא אליו אלוהים בחלומו. יובל ניסה
לשאול שוב את, "אני אקריב כל דבר, אתה לא מבין?", זעם ואז
אלוהים תקע בו מבט ארוך כ"כ, שנראה כמו נצח. פתאום עיניו של
יובל התמלאו דמעות. "הבנתי" הוא אמר לאלוהים בקול חלוש. יובל
התעורר מצעקות אימה של סיוון. "היא התעוררה!" היא צווחה ויובל
התחיל לבכות. הוא ידע את ההמשך. הוא נכנס לחדרה של סיוון והם
התחבקו במשך רבע שעה. הרבע שעה המאושרת ביותר בחיי שניהם. ואז
יובל התמוטט.
כשיובל התעורר הוא ראה את סיוון יושבת לידו בדמעות. "מה יש
לי?" שאל בלחש. "סרטן" יבבה סיוון. "מתקדם". יובל חייך.
"הצלחתי, הצלתי אותך". "מה?" שאלה סיוון, כשעיניה מלאות דמעות,
לא מבינה את פשר דבריו. יובל כבר לא ענה. הוא הצליח לסנן "אוהב
אותך תמיד" ועצם את עיניו.
המכשיר שליד המיטה צייר קו ישר.
גשם החל לרדת.