אינני יודע מי את, אבל אני שמח שהתמזל מזלי לפגוש אותך. את כה
נסתרת ממני, כה מורכבת, עד שידי אינה משגת לתפוס את יופייך ואת
נפשך. אני לא מכיר אותך, אבל אני שמח שאת פה.
זמן כה רב אני מחפש מרפא לנשמתי. זמן כה רב שאני מסתובב עם חלל
פעור בתוכי שאיני יכול לתת לו שם, לא יכול להבין את מהותו. זמן
כה רב שהתעלמתי מזה, עצמתי עיני ואטמתי אוזני לקול שקרא לי
מבפנים. אותו קול מאיים שקורא לי לזרוק את הכל, לפקפק בכל,
להתחיל הכל מהתחלה. זמן כה רב שאני לא יודע מה לעשות אם הקול
הזה.
ואז הגעת את. את, שאינני מכיר, שאינני יודע מי היא. אבל את
גרמת לי להירגע, גרמת לי לנוח. את לחשת באוזניי מילים קסומות
שלא נלחשו שם מעולם. את דחפת אצבעות קטנות וארוכות היישר אל
תוך הפצעים הפתוחים של לבי וחיטטת בהם, חלבת את כל המוגלה
החוצה. את גרמת לי לעצור ולהקשיב לקול, לא רק לשמוע אותו, אלא
להקשיב.

אני פוחד. אני פוחד כי אינני מכיר אותך. אני פוחד שעכשיו,
כשנותרתי אני כאן לבד בקור, עם כל המוגלה בידי, את תלכי. מי
את? כל כך רוצה אני לדעת, כה משתוקק אני להכירך. אבל את כה
רחוקה, כה בלתי נתפסת. את כה חופשייה, כה אוורירית וקלה עד כי
כנפייך עשויות לקחת אותך ממני על משב הרוח הראשון שיבוא. הכיצד
הגעת הנה, ואני לא ידעתי מי את? והאם תיעלמי כלעומת שבאת, מבלי
לתת לי ולו המושג הקלוש ביותר על מי את?
את סותרת אותי, מתנגדת לי, שוללת אותי, עומדת בקוטב הנגדי שלי.
קסמיי וכוחותיי לא פועלים עלייך, את חזקה מדי מכדי ליפול
לתכסיסים זולים. את מפחידה אותי, את זרה לי, מוזרה לי, שונה
לי, חדשה לי. מעולם לא פגשתי מישהי כמוך ואינני יודע מתי עוד
אפגוש. האם נפלת משמיים או היית כאן תמיד?
את גורמת לי לשאול שאלות, את גורמת לי לפקפק בכל יסודותי. אך
זהו לא פקפוק של חוסר אמונה, זה פקפוק של אמונה מחודשת, פקפוק
של בנייה מחדש. את התרופה לה הייתי זקוק, את הטיפול שלו זעק
לבי משך זמן כה רב. את יודעת הרבה כל כך עלי, על שאיפותיי, על
רצונותיי ועל משאלותיי. ואני, אינני יודע עליך דבר.

אינני יודע מי את, אבל אני שמח שהתמזל מזלי לפגוש אותך. וכעת,
בסופו של יום, אינני יודע אם תלכי או אם תשארי. אינני מכיר
אותך, ולכן היעדרך לא יחסלני, אך אני משתוקק להכירך, ולכן אם
תלכי, ישאר בי לעד אותו חסר ידיעה מכאיב.
כבר עשית כל כך הרבה. כל שאבקש כעת הוא שתסגרי את כנפייך
הרכות, שתנחיתי את גופך הענוג והעדין לצידי, שתהיי איתי בעודי
נבנה מחדש, תארחי לי חברה בדרכך המיסתורית. כל שאבקש כעת הוא
שתישארי לצידי, לפחות עוד קצת, לפחות עד שאדע. עד שאדע מי את.