ביתי שהיה על ראש גבעה צפה על המושבה. על כביש ראשי נסעה
מכונית. צפיתי בה עד שהמכונית קרבה לחניון שבביתי. מתוך
המכונית יצאה אישה עם רגליים חטובות. עיניה היו נוגות מה, והיא
קרבה אלי. הכנסתי אותה לביתי והיא אמרה לי: "שמי לורה, בלשית
מנוסה. הזמנת אותי לפה מהחברה שלי כדי לפענח תעלומה של טרור?"
אמרתי לה שאני הזמנתי, אבל התכוונתי לבלש ולא לבלשית. היא
אמרה לי: "יש לך בעיה עם זה שאני נקבה?" אמרתי לה שאין לי בעיה
עם זה, רק שהיא תפתור את התעלומה של הטרור המשתולל במושבה
שלנו. היא שלבה רגליה ואמרה בקול יבש: "תתחיל לספר מתי זה
התחיל." ישבתי על הספה ממול ואמרתי לה: "הכל התחיל כשקיבלתי
קריאה מהסגן שלי, הלכתי אליו וראיתי שיש בתוך בית גופה. הגופה
הייתה בצורה זוועתית, ממש כאילו חגגו עליה." היא שאלה אותי "מי
מצא את הגופה?" אמרתי לה שזה היה הסגן.  היא אמרה לי: "אנא
המשך!" בלעתי רוק והמשכתי: "כעבור חודש התעוררתי למשמע פיצוץ
עמום. הסתכלתי מהחלון וראיתי שהבית ממול הרוס לחלוטין. את
יכולה לראות זאת. באותה עת צלצל הטלפון בביתי. קול צרוד אמר
לי: "חזרו לכדור הארץ או שמעשי הרצח והפיצוץ ימשכו." שאלתי
אותו מי זה הרבה פעמים והוא לא ענה לי." היא שאלה אותי אם
פניתי למשטרה. עניתי לה שאני ראש המושבה ושאני לא זקוק למשטרה.
"אבל בכל זאת פנית אלינו," היא אמרה בחיוך. אמרתי לה שאני חייב
את עזרתם כי אם לא יהיו מהומות בין בני האדם לבין בנדיט, דבר
שלא היה כאן מעולם. היא קמה ואמרה: "אני אנסה לבדוק משהו.
אתאכסן בבית המלון היפה שלכם. אני רוצה למחרת בבוקר את הסגן
שלך בחדרי."

הגעתי לכוכב הזה עקב הזמנת החברה. קוראים לחברה הזאת בלשות בין
יקומית בע"מ. היא הוקמה עקב נדידת האנשים מכדור הארץ למושבות
חלל קטנות. חלק מהן היו מיושבות כבר על ידי חייזרים שקבלו אותם
באהדה רבה. אני הייתי בלשית צעירה ולא מנוסה, אבל הבוס החליט
שהמשימה הזאת תפורה עלי. הוא הזמין אותי למשרדו ואמר לי: "יש
לי משימה בשבילך." אחרי זה כבר הייתי על ספינת חלל שהביאה אותי
למושבה הקטנה. אחרי שיחה עם מזכיר המושבה הלכתי לנוח בבית
המלון. שתיתי משקה בצבע חום שהמוזג טען שזה שמפניה עם עוד
משהו. שתיתי זאת ומאז לא זכרתי דבר. למחרת בבוקר הייתי עם כאב
ראש אדיר. הייתי בחדר כשנשמעה הנקישה. פתחתי את הדלת ולנגד
עיני ניצב גבר תמיר. הוא זיהה את עצמו כסגן המזכיר של המושבה.
הושבתי אותו על הכיסא היחיד שהיה בחדר. הוא פתח בלי שאשאל אותו
דבר: "גיליתי את הגופה בתוך הבית ברחוב פלימון עשרים. היא
הייתה במצב מזעזע, ראשה היה מעוקם בצורה בלתי אפשרית. מיד
ידעתי שזה רצח והתקשרתי לממונה עלי. הוא בא מיד, ערכנו חקירה
ראשונית וחשאית בקרב בני האדם והבנדיט אבל לא גילינו דבר. אחר
כך בא הפיצוץ והאיום של מישהו בלתי מוכר. שאלתי אותו אם הוא
חושד במישהו והוא אמר: "הבנדיט שלווים בדרך כלל, לבני האדם אין
אנטרנס לעשות זאת אז אנחנו לא יודעים במי לחשוד."