[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עינת צוברי
/
עידני חלומות

אני רוצה לספר לך משהו שקרה לי אתמול.
אינני יודעת מתי הייתה הפעם האחרונה בה הייתי שטופה כולי
בחוויה שכזו. טוטאלית. עד כדי כך שלא היה שום דבר מלבדה. הרהור
ספק או חרטה.  אינני יודעת אם אי פעם בחיי חוויתי מישהו כך
ועוד בעוצמות כאלו!
הפתעת אותי.
לא האמנתי שאתה עדיין מסוגל לחדור כמו גנב במחתרת מתחת
למחשבותיי, אחרי כ'כ הרבה זמן באינטנסיביות שכזו. כאילו לא
עברה כמעט שנה מאז שאנחנו...
איננו אנחנו
מאז שנפרדו דרכינו.
בכל אופן, זה היה אתמול- מוצ"ש. היית כ'כ עייפה. הלכתי לישון
מוקדם. ציפה לי יום ארוך למחרת- השכמה בחמש וחצי בבוקר ונסיעה
ארוכה לרמת גן לעבודה (שממנה, דרך אגב, באותו יום התפטרתי אבל
זה לא קשור כבר אליך). אני לא יודעת באיזה שלב זה קרה. לפתע
ראיתי את אימא שלך (אם זכור לך, ראיתי אותה רק פעם אחת, שבאתי
לנחם אותך בשבעה. זה מצחיק קצת, אתה יודע. אני- זרה מוחלטת
נכנסת לביתך כדי להיות אתך ורוב הזמן אני יושבת עם אמך עונה
לשאלותיה, מקשיבה לה משוחחת בטלפון, מחברת ומחסרת פרטים
משתיקותיך.) אבל נחזור לסיפור. היינו עוד כמה אנשים בחדר קטן
ומואר, הוא הואר באור מנורה ולא באור טבעי והיה מלא במחצלות עץ
שתמיד עטרו בדמיוני את חדריהן של גיישות יפניות בספר שקראתי.
משום מה אמך לימדה את הנוכחים בחדר איך לרדת לעמידת "גשר".
אני, שכבר כמה שנים טובות לא התמתחתי כפי שהייתי נוהגת בגיל
14-15 שרקדתי, באורח פלאי הצלחתי למתוח את גבי בקשת כלפי
המחצלות. כל הזמן הזה חיפשתי אותך בעיניי והיה לי ברור שלא
אראה אותך (חוק מרפי הידוע) אולם אתה הופעת משום מקום. השער
הבלונדיני שלך התארך והגיע כמעט עד למותניך, הייתי נמוך יותר
אולם מוצק יותר מכפי שזכרתי אותך כמו הרקולס או כל גיבור מיתי
אחר שתבחר (כאילו לפני כן לא היית ענק ושרירי) אני לא זוכרת
מהו רצף האירועים שהובילו לכך אבל פתאום שנינו היינו בחדר אחר.
ואתה הגשת לי משקה מכוס מפוארת שהייתה כמו מזרקה קטנה. אני
זוכרת את תמונתה במעורפל מאוד אבל היו בה גם גוונים של ורוד.
עלי ורדים שצפו בה אולי ?
הנוזל שהיא הכילה היה צלול. אולם לא מתוק. אני זוכרת את זה
כמעט בברור כי שתיתי את הנוזל בזהירות, מתוך הנחה שבוודאי
אתפתה לטעות ולחשוב שהוא מתוק. ואז אתה זזת הצידה ואני הגשתי
אליך את הכוס, אני זוכרת כמה בער בי הצורך להעניק לך את הכוס
שתלגום גם אתה ממנה. זכורה לי תחושת הבהילות, החשש מההחמצה.
ואז הגשתי לך את הכוס ואתה לגמת ממנה. כבר אז, עוד לפני
שיכולתי לחשוב בצלילות ולנתח את מעשיי, ידעתי מדוע אני עושה
זאת. אני מגישה לך חזרה את הכוס כמו שכלה מגישה לבעלה את כוס
היין מתחת לחופה. ואתה שתית מן הכוס והנוזל טפטף על סנטרך ואני
כיוונתי את פי ולגמתי את מה שנגר מסנטרך מבלי שתפול אף טיפה
אחת ממך באורח פלאי שכזה. כאילו היה אסור להשחית אף טיפה ממך
כמו שאסור להניח ספר קדוש במקום בזוי. אתה אפילו לא יכול לתאר
לעצמך מה זה היה עבורי אז. כ"כ חזק, כ"כ אינטימי
איך אתה עושה את זה לי עדיין?
ואז אני זוכרת במעורפל שהמשכנו ללכת יחד ואני ביקשתי ממך
להתקשר אליי אמרת שכן ואני לא יודעת אם האמנתי לך.
ואז קמתי
ושכבתי במיטה שעה ארוכה והייתי כ'כ בטוחה שמה שראיתי הוא
המציאות ואני כעת מתעוררת לחלום. שכבתי ולא ידעתי כלל היכן אני
ומה מעשיי כאן. ניסיתי להדליק במשך שעה ארוכה את הנייד כדי
לראות מה השעה בברור לבסוף לאחר שתנועותיי נעשו פחות מגושמות
ראיתי שהשעה הייתה רק ארבע וחצי. קמתי באותו הבוקר כפי שנביא
קם לאחר שראה חיזיון. הבוקר הפציע ושטף הכל בכחול. רעש העיר
המתעוררת, המכוניות שנשקפו אליי בדרך אל העבודה, ההתלבטות האם
להתפטר או לא כל אלו בלעו את הרגשת המלאות הקדושה כמעט, שאפפה
אותי בזמן שאני ינקתי את הנוזל שמלא את שנינו כמו...
אני אפילו לא יודעת למה לדמות את זה. מלאת אותי בך בנוכחות
שלך. הייתי מוחשי וממשי מעל כל ספק אמש כפי שלא הייתי מעולם
במציאות חיינו. מלאת אותי ואני לא חשתי כל פחד מהקרבה אליך,
כמו אז. לא הרהרתי בדבר מלבדך ומלבד הנס הזה שמתחולל נגד עיני
בו אף טיפה ממך לא הושחתה.

ואולי החלום הזה הוא המציאות?

ועכשיו, אני כותבת שורות אלו לפני לילה קצר של שינה (שוב השכמה
מוקדמת). אני מודעת לכך, שתיאורטית, בכמה לחיצות כפתורים אתה
תוכל להיות שוב אמיתי, לפחות קולך. אולם אני מתארת לעצמי שאינך
חפץ בכך בוודאי כבר המשכת בחייך ומחשבותיך נתונות ללימודיך
ולמישהי אחרת שכבר ממלאת אותם.
המילים, יפות ככל שיהיו, לא יוכלו לעולם לתאר את תחושת הודאות
הזו שמלאה את החלום כפי שמעולם לא מלאה את המציאות. אחטא לאמת
אם אומר שאי פעם תוכל להבין, את התחושה הזו. לחוות את זה. זה,
היה כ'כ נהדר.
היית כ"כ אמיתי. מהיכן צצת ? כבר שבועות שאינני הוגה בך ופתאום
החלטת להופיע ועוד בכזו עוצמה בחיי ?
היית כ"כ אמיתי אתמול, כפי שלא היית מעולם. אני שואלת את עצמי
האם ייתכן מצב כזה? של חיבור מושלם בין שני ישויות נפרדות ללא
היסוסים וחרטות. האם השלמות הזו הייתה יכולה להיות מנת חלקנו.
אלמלא העכבות שלי? הבהילות שלך? האם אי פעם ייתכן חיבור כזה
בין שני אנשים או שמא שלמות כזו היא מנת חלקו של חלום בלבד?

אני שומרת את הדבר בלבי בינתיים. שכן יהיו אנשים שיתנו בחלום
סימנים. סימנים שגם אני רוצה לראותם לפרשם ולפעול לפיהם. אולם
גדלתי ולמדתי להיות מציאותית. אולי העייפות של מוצאי שבת כ'כ
טשטשה אותי עד שהכרתי התערפלה והרשתה לך לצאת מהמגירה המיוחדת
שהקצתי לך בזיכרון.
האמת היא שלעיתים אני חשה צורך לכתוב לך מכתב. מכתב שיפורסם
ויהיה גלוי לעיני כל קורא וייתכן שאתה לעולם לא תדע על קיומו.
אין כ"כ מה לומר על אותם רגעים שהיו וחלפו, וחלפו כ"כ מזמן. כל
מה שאומר או אעשה כדי לזכות בחלק מלבך ומהכרתך שוב יהיה לריק
ולבטלה. כל ההסברים שאתן להתנהגותי, ההתנצלויות ובקשותי אליך
שתבין לא ישנו דבר ממהלך הדברים וכיוון זרימתם אלא יהוו מעין
פולחן עבור המתים.
אני מקווה ששלומך טוב אני בטוחה שהמשכת בחייך ואינך מהרהר בי
מחצית ממה שאני מהרהרת בך. אני מקווה שהכל יציב ורגוע יותר
בחייך עכשיו מאשר בתקופה שאני נכנסתי אליהם. אני בטוחה שלא
הייתי דבר עבורך יותר מאשר עוד ציון דרך שנתקלת בו בדרכך
בחיים, אחת מיני רבות שהכרת במסעך למצוא אושר. אין לי כל דרך
לדעת מה אוכל לעשות למענך אולם אני בטוחה שאין דבר שתרצה
שאעשה.
היכן שאתה, המילים לעולם לא יוכלו להכיל את מחשבותיי את מה
שהרגשתי ומה שאני מרגישה בכל פעם שאתה מתפרץ לחלומותיי כך. אני
מקווה שהשתיקה שלימדת אותי יכולה להעביר את העומק האינסופי הזה
של הרגש ובעיקר של המלאות. מלאות שהיא מעבר לכל תשוקה, שהיא
מעבר לכל ארוטיקה.  
המינימום שניתן לי לעשות הוא רק לכתוב. כדי שבחלוף הזמן לא
נשכח. לא נשכח שקיים כזה עונג. אין במילים כוח להחיות אותו
מחדש הן רק לשם תיעוד והודיה ושבח

אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף הצדיק ואם צריכים
רפואה רפאם כמי מרה ע"י משה רבנו וכחזקיהו מצרעתו ונעמן מחוליו
וכשם שהפכת חלומותיו  של דניאל לברכה כך תהפוך חלומותיי  עלי
ועל כל ישראל לטובה. (נוסח הטבת חלום, שנאמר ע"י מי שראה חלום
ונפשו עגומה בתפילת שחרית)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני גזען?
כמה מחבריי
הטובים ביותר הם
כושונים
מסריחים!


זוזו לסטרי חותם
בטענה מנצחת


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/04 19:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עינת צוברי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה