מהו המוות? היכן הוא פוגע?
שואל אני, בוכה ודומע.
אבל איך ייתכן, איך זה אפשר,
לאבד כך בקלות, חבר כה יקר.
עברה שנה, והחיים ממשיכים.
אך פניך מול עינינו לעולם לא נשכחים.
שני-בחמש דקות איבדנו אותך,
אך את הזיכרונות מהעבר לעולם לא נשכח.
אני פונה אליכם ההורים והמשפחה:
אמנם אנחנו איבדנו חברה,
אך אתם איבדתם את היקר לכם מכל,
ואת הכאב לקחת ממכם איש אינו יכול.
אך מי ייתן ותדעו מהיום רק אושר, בלי צער וכאבים,
ושה' ייתן לכם כוח להמשיך את החיים.






נכתב לזכרה של שני איצקוביץ' ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים בהיותה
בת 11.