כשכדור הארץ עוד לא היה כזה מפותח כמו שהוא היום, ובני האדם גם
לא היו כאלו מפותחים, היה זן מיוחד של בני אדם שנע בין שילוב
של איש לארנב, לזן הזה היה גוף שלם של אדם מלבד האזניים שהיו
דומות לאזניים של ארנב, היו כמה שבטים של הארנבים האנושיים
האלה, אבל היו שני שבטים בולטים במיוחד שנלחמו על השליטה בכדור
הארץ, השבט הלבן והשבט השחור.
בשבט הלבן חי לו ג'ימי, איש ארנב צעיר שכל החיים עוד לפניו,
חייו היו מושלמים, הוא היה נראה טוב, היו לו מלא חברים והוא
היה מצטיין בכל מעשיו, לג'ימי הייתה חברה, כריסטינה, אשת ארנב
יפיפיה, חטובה, גבוהה וחכמה, ג'ימי וכריסטינה אהבו נורא אחד את
השני, אבל היתה בעיה אחת, כריסטינה הייתה שייכת לשבט השחור,
בגלל זה הם שמרו על סוד אהבתם בשקט מוחלט ובדיסקרטיות, הם היו
נפגשים אך ורק במקומות שקטים ובודדים איפה שלא נכח אף איש
ארנב.
בנוסף לאהבתם, חיי המין שלהם היו סוערים וחמים, באחת הפגישות
שלהם, הם התגופפו להם בחורשת הסלעים, התמזמזו, התלקקו ועשו סקס
סוער מהרגיל, רק אחרי שהם גמרו, כריסטינה שמה לב שג'ימי לא לבש
קונדום, העניינים הסתבכו והיא נכנסה להריון.

עברו להם תשעה חודשים כשבזמן הזה הוריה של כריסטינה ושאר אנשי
השבט שלה חשבו לעצמם שהיא נכנסה להריון מאחד אנשי ארנב מהשבט
השחור שלה.
יום הלידה הגיע, כולם התאספו כדי לראות רגע מופלא זה בו ייצא
עוד פעוט ארנב שחור לעולם, אך להפתעת אנשי השבט השחור נולד
לכריסטינה פעוט ארנב לבן דומה שתי טיפות מים לג'ימי, כריסטינה
לא ידעה מה לעשות וישר גילתה לאנשי השבט את סוד אהבתה לג'ימי
הלבן.
ראשי השבט השחור החליטו לחוס על חייה של כריסטינה האומללה ולתת
את הפעוט הלבן לשבט הלבן, אך פה צצה עוד בעיה, ראשי השבט הלבן
לא הסכימו לקחת תחת חסותם את הפעוט המסכן משום שהיה לו על
האוזן כתם לידה שחור בצורת משולש.
נציגים משני השבטים כינסו ישיבת חירום בעניין הפעוט ארנב הבודד
והחליטו פה אחד להוריד לפעוט את כתם הלידה מהאוזן וככה השבט
הלבן יוכלו לקבל אליהם את הפעוט.

יום שבת מלא שמש פקד את כדור הארץ באותו יום, נציגי שני השבטים
ביחד עם ג'ימי וכריסטינה התאספו להם ליד פסי הרכבת הקרובים
לאזור חורשת הסלעים.
כריסטינה באה להיפרד מהפעוט שלה, דמעות לא הפסיקו לרדת על
פניה, זה היה הפעם האחרונה שהיא תראה את הפעוט לפני קבלתו לשבט
הלבן, אחד הנציגים לקח את הפעוט האומלל לעבר פסי הרכבת והניח
את אוזנו המכותמת במשולש השחור על פס הרכבת.
כולם חיכו לבואה של הרכבת, כשבנתיים ג'ימי מסתגר בתוך עצמו ולא
מעלה בדעתו איך הוא היה פזיז באותו יום ולא שם קונדום שהיה
יכול למנוע את כל הבלגן.
כעבור שעה בערך נשמעה קולה של הרכבת, היא התקרבה במהירות לראשו
של הפעוט האומלל, התקרבה והתקרבה...התקרבה והתקרבה ועברה את
הפעוט.
כשכולם חשבו שהרכבת הורידה לו את האוזן הם הופתעו, נציגי
השבטים ניגשו אל פסי הרכבו ולמראה עיניהם נגלה מראה מזעזע,
הרכבת הורידה לפעוט את הראש לגמרי, גופו של הפעוט היה מכוסה
כולו בדם והמוח של היה מרוח על פסי הרכבת, ג'ימי לא היה יכול
לעמוד באובדן וברח.
נציגי שני השבטים עזבו גם הם, ובמקום נשארה רק כריסטינה, מלאת
דמעות מחבקת בחוזקה את גופו חסר הראש של הפעוט המסכן.

זה באמת היה הפעם האחרונה שכריסטינה ראתה את הפעוט.

מוסר השכל:
גברים: אל תאבדו את הראש בגלל משולש שחור.
נשים: תגלחו.

את ציור הסיפור תוכלו לראות ב:
http://stage.co.il/Stories/324588