הוא עמד והסתכל, בהה בי בעיניים הגדולות שלו...
לא פחדתי, עד שהוא התקרב...
הלך עם צעדים קטנים, כולו לבוש שחור, עם מבט מאיים בעיניו
הגדולות.
היה חושך... שמיים מלאים בעננים...
לא שמעו כלום, אף אחד לא היה שם...
רק אני והוא.
הלכתי מהר, לא חושבת שזה עזר במשהו, אולי הראתי לו שיש לי לאן
ללכת, אבל לא היה לי... הייתי לבד...
בשלב מסויים הוא נעצר וכך גם אני, הסתכלנו אחד לשני בעיניים,
לא היינו קרובים, אבל יכלתי כבר לחוש בעייניו הקודרות שמסתכלות
עלי ובידיו הקרות כשהן יגעו בי.
גם אם הייתי צועקת, אף אחד לא היה שומע...
גם אם הייתי נאבקת, זה לא היה עוזר...
גם אם הייתי רצה, לא היה לי לאן...
ואם הייתי הולכת איתו, לא הייתי כאן... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.