[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נאוה יהושוע
/
שתי צמות ונמלים...

לפני כמה שנים, בחור אחד נסע לסיני, אבל הוא לא נסע לשם סתם
לטיול, הוא נסע כי הוא חלם שהוא הולך למצוא שם את אהבת חייו.
בוקר אחד הוא התעורר מחלום ששינה את מהלך חייו. בחלומו ראה
הבחור ילדה קטנה עם שתי צמות שאספה נמלים לצנצנת, הוא עמד ובהה
בה למשך כמה דקות עד שלפתע הילדה הבחינה בו, היא הסתכלה לו
בעיניים לכמה שניות ואמרה, סע לסיני, אהבת חייך מחכה לך. אחרי
שהילדה סיימה את דבריה היא הפכה בשניות לנמלה, נכנסה לצנצנת
שהיתה בידה ואז הצנצנת נפלה על הרצפה ונשברה. הבחור מאוד ניבהל
והתעורר מהחלום בפחד נוראי, אבל הוא זכר כל פרט מהחלום ובדיוק
רב. הוא ארז תיק קטן ונסע לסיני.
הוא היה אז בן עשריים ושש עם דירה קטנה ברמת גן שהורישה לו
סבתו ובלי עבודה, הוא לא היה יוצא הרבה מהבית רק לפעמיים
כשנגמר לו האוכל, אבל אחרי החלום הזה הוא יצא ולא הרגיש שהוא
משאיר כלום מאחוריו.
הוא הגיע לסיני, מצא לו 'חושה' קטנה די מבודדת מאנשים עם בחור
ערבי צעיר שהיה מביא לו אוכל מידי פעם ורק הים היה מולו. והוא
חיכה, הוא חיכה לרמז חיכה לנס הוא חיכה לאהבת חייו. הוא חיכה
שם שבוע וכלום לא קרה, הוא המשיך לחכות והמשיך לחפש רמזים, אבל
שום דבר מיוחד לא נראה חוץ מהבחור הערבי הצעיר שהיה מביא לו
אוכל מידי פעם. השבועות חלפו והבחור הצעיר נמצא בסיני כבר
חודש, שום דבר לו קורה שום רמז לא מגיע וגם אהבת חייו אינה
נראית באופק, הזיכרון מהחלום החל לדאוך והוא כבר לא ממש זכר את
הילדה או מה בעצם הוא עושה שם, הוא רק זכר שאהבת חייו אמורה
להגיע אז הוא החליט לחכות עוד קצת. עברו חודשיים והוא החליף
בנתיים 'חושה ' כי הערבי הצעיר כבר לא ממש הקפיד בעניין האוכל,
אז הוא מצא מקום שיש בו מסעדה וחשב שאולי אם יהיה בקרבת קצת
יותר אנשים אהבת חייו באמת תמצא אותו.
והיה לו רע והוא סבל והוא לא נהנה בכלל, אז הוא החליט שהוא
חוזר לרמת גן ולדירה הקטנה של סבתא שלו ולחייו הריקים
והמשעממים, אבל הם היו חייו שלו. הוא המשיך לחכות לילדה הקטנה
שתבוא בחלומו שוב ושתיתן לו רמז או סימן אבל הוא בקושי הצליח
לישון ובטח שלא לחלום.
ויום אחד הוא נרדם, ויום אחד הוא חלם, והיא היתה שם, הילדה,
הצמות והנמלים. היא עמדה שם וחייכה ומקץ כמה דקות שפשוט עמדה
וחייכה עליו עליו היא אמרה, אין אהבה, אהבת חייך לא תגיע, גם
אם תיסע עכשיו לזימבאבואה. האושר לא יגיע ולא יהיה לך טוב.
תמשיך לחיות או אל תמשיך זה לא ישנה לאף אחד, רק תזכור דבר
אחד,
נמלים לא שומרים בצנצנת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מתוך ענב של
זעם
מתוך שביב
תקווה
כל יום אני
מתחברת לרשת
רק בשביל הבמה



טושטוש מתחנפת
(וגם עושה את זה
לא רע בכלל!)


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/04 22:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נאוה יהושוע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה