עד שבאת הכל היה מושלם.
היינו ביחד כל הזמן.
דיברנו, צחקנו, סיפרנו הכל,
יחד היה הכל אפשרי - ובגדול.

אבל איך שהגעת הכל נהרס,
פתאום אין לה זמן בשבילי.
לא מדברות,
לא נפגשות,
ולחשוב שפעם,
היינו חברות.

אבל עמוק היא עדיין,
החברה הכי טובה,
ואיתך היא מאושרת.
ואפילו שממני אותה לקחת,
למען אושרה,
אני מוותרת.

והכאב והבכי שיוצאים ממני כך,
רק אל הנייר ולא לאף אחד.
כי כבר אין לי אותה שתקשיב לי,
שתבין, שתנחם.
ממני אותה לקחת,
ואין לי סיכוי אם נגדך אלחם.

אז אני שונאת אותך הכי בעולם!
לקחת לי את הדבר היקר מכולם.
החברה הכי טובה שיודעת להקשיב,
שחשבתי שבינינו כלום לא יפריד.

אבל טעיתי, וטעיתי בענק.
דמעות זולגות מעיני, בגרוני מחנק.

אני כל כך שונאת אותך!
כל כך, כל כך, כל כך!!!
אתה אפילו לא מודע שזה פגע בי כך!

ונותר לי להתגעגע,
לראות אותה שמחה,
ורוצה לבוא ולומר לך
כמה אני שונאת אותך!

אז תהיו מאושרים ביחד,
ואני לבד.
אין יותר לילי וקולין,
רק קולין בדד.
וגילי ולילי בבועה שלהם...
יודע מה גילי?! לך להזדיין!!!