גילי וייס / הבטת |
בלי מילים אמרת הכל, העברת בי צמרמורת קרה. הרגשתי את מה שאתה
הרגשת, חשבתי את מה שאתה חשבת, והכל, בלי להוציא מילה.
למה הבטת? מה עבר בראשך כשסחפת אותי לעולם הכאב שלך?
למה לא המשכת ללכת?
חושבת עלייך בלילות, לפעמים גם בימים... וזה הכל. רק חושבת.
חושבת וחושבת, איפה אתה? מי מביט אל תוך עינייך הכחולות ברגע
זה?
מי זוכה להרגיש את ידך המלטפת על עורם?
למה זה לא אני?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|