[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שנהב זהב
/
הם לא מבינים אותי

הם לא מבינים אותי.
אני לא בדיוק יודעת מי זה הם... אני מניחה שזה כולם. אני יודעת
שאני לא יוצאת דופן ומה שעובר עליי כנראה עובר גם על מחצית
הנוער בעולם, אבל אצלי זה שונה, כי ככה.
אני רואה אנשים מיוחדים, אנשים שאני שואפת להיות כמותם, ילדים
בגילי שהם כל כך מתוסבכים ולא סתם משחקים אותה, וקשה לי. אני
רואה ילדים מיוחדים ואני רוצה גם להיות מיוחדת, אני רוצה להיות
מאלה שיסתכלו עליהם ברחוב ויגידו "זה בנאדם עמוק."
אני בנאדם מתוסבך, אני באמת, ויש לי שכל. אבל משום מה כנראה
בגלל המראה והדרך שאני ליד אנשים אני אתפלא אם יגדירו אותי אדם
עמוק.
אז אני לובשת צבעוני ואני מחייכת המון - אולי זו סתם הסוואה?
אולי הבגדים השמחים והיפים הם כפיצוי על כל השחור והחרא
שמסתובב לי בפנים? אולי כל החיוכים הם פשוט זיוף אחד גדול? למה
אתם לא שמים לב לזה?
עכשיו אני בדיכאון כל כך, שאני לא יודעת איך אני אצא ממנו.
אצלי זה שונה, כי ככה.
כשעצובים שומעים שירים של אביב גפן והיהודים, מה שכולם שומעים
כשהם בדיכאון, אבל כוס עמק! אצלי זה שונה ולמה אף אחד לא מבין
אותי?!
אני רוצה למות, אני רוצה להעלם מהעולם הזה. אני בוכה, העיניים
שלי דומעות, הכל נהיה מטושטש ואני פשוט רוצה להעלם מכל הסבל
הזה בעולם!
נמאס לי כשאומרים לי "למה את עצובה???" כאילו למה, פאקינג,
לא?! העולם זה מקום כל כך נוראי שאני חושבת שזה פשוט לא שווה
את כמה הרגעים נחמדים שיש. אני שונאת שאומרים לי להיות שמחה
ולדפוק איזה חיוך מזויף כדי שאנשים ירגישו טוב עם עצמם! נמאס
לי שכשאני מנסה לשתף אנשים הם חושבים שאני משחקת אותה פגועה
ודיכאונית כי אני נראית כל כך שמחה מבחוץ.
אז אני לא שמחה.
אני עצובה, והעצב שלי כל כך חזק שאני לא מסוגלת להבין מאיפה זה
בא לי.
אני מאמינה בה',יש לי אמונה חזקה, ואני חושבת לעצמי - אם יש
אלוהים למה הוא לא מקשיב לתפילות שלי? למה הוא לא הורג אותי?
החיים הורגים אותי לאט-לאט.
אני לא יכולה לשתף אף אחד, כי אף אחד לא מבין ואף אחד גם לא
רוצה להבין. כולם אוהבים להסתכל על החיים שלהם ומה שקורה איתם,
וכל היפי-נפש, שמשחקים אותה אכפתיים, כל כך מעצבנים אותי!  כל
המזדהים למיניהם, איך לעזאזל בנאדם אחר יכול להבין מה עובר
אצלי? אצלי זה שונה, כי ככה.
אז אני שוכבת על המיטה בוכה, כרגיל, ואני חושבת לעצמי שכשאני
עם אנשים אני נראית כל כך שמחה. הלוואי והייתי יכולה להראות את
זה, שידעו שלא סתם אני עושה, שאני באמת עצובה ושמישהו יעזור
לי!
אבל אני לא בוכה, כדי לא להפריע.
אז אני שוכבת על המיטה ושומעת ברקע את אביב. שומרת הכול לעצמי.
אני כל כך אוהבת את השירים האלה. השירים שגורמים להבין,
שגורמים לך לחשוב, לחשוב על הכול, לחשוב על כלום והכל ביחד.
אני שומעת "מלאך" וזה השיר שאני רוצה שיהיה לי בהלוויה. השיר
הכי יפה, הכי עצוב והכי מרגש שקיים, שבהתחלה כל כך שנאתי.
בני אדם מיוחדים זה דבר יפה. זה מה שאני רוצה להיות. זו מין
שאיפה שאי אפשר להסביר. אני עצובה ואין לי סיבה. אין לי סיבה,
אין לי סיבה... אז למה אני עצובה?
למה ה' לא מקשיב לי ונותן לי את האומץ למות? אבל אין דרך קלה.
חשבתי על הכל עד לפרטים הכל כך קטנים ועל כל מאה הסיבות,
שמוצאים לנכון שכדאי למות. אני פשוט מוצאת סיבה אחת שמניעה
אותי מכל העסק המזדיין הזה. לקפוץ מצוק זה מוות כל כך נוראי.
לחשוב על השניות שאני באוויר בידיעה שאני הולכת להתרסק, לחשוב
על המשפחה ושאתה עוד שנייה תמות ואתה לא יכול לעצור את זה -
אני פשוט לא מסוגלת. כדורים לא בטוח הורגים ואני לא רוצה לחיות
עם כאבים בכבד ובקיבה כל חיי. תלייה זו אפילו לא אופציה -
מסובך ודורש תשומת לב. אקדח אין לי מאיפה להשיג ואני גם לא
יכולה לירות לעצמי בראש. שמעתי פעם על התיאוריה הזו שמי שישן
עם גרב רטובה מגולגלת בפה מת עד הבוקר, אבל איך אני פאקינג
מסוגלת להירדם בידיעה שמחר בבוקר אני לא אקום...?
אבל אתם תראו.
יום אחד אני אמות ואתם תגידו "איך לא ראינו את זה? היא נראתה
כל כך שמחה..."
אז לא הייתי שמחה, הייתי עצובה.
אולי כשאני כבר לא אהיה פה יחשבו שאני מיוחדת, ורק אז תבינו
שאצלי זה היה שונה, כי ככה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אדוני אדוננו,
מה אדיר שמך בכל
הארץ!!!




אחד מתאמן
בלחזור בתשובה


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/4/04 21:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שנהב זהב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה