חיפוש האני - מסע
ההליכה בשביל ישר וקבוע "לא הוביל אותו לשום מקום" - מוסכמות
שנקבעו ע"י החברה. ללכת בתוך המסגרת לא מוביל לשום מקום.
ניסוי: אהרון יורד מהשביל כדי להגיע לאיזשהו מקום (להבין מה
מקומו בעולם) והולך אל תוך היער. בעצם, לא מדובר ביער אלא
בפינה אחת מוכרת "...אבל הוא לא רצה לתעות במעבה היער". זהו
צעד קטן אל הבלתי נודע כדי לא ללכת לאיבוד. זהו נסיון לבנות
בתוך החלל הגדול של הבלתי מוכר משהו מוכר.
כדי לשמור על הפינה שבנה, מקים אהרון את הדרקון. הדרקון הוא
מחסום גדול ומפחיד מאד, במיוחד את אהרון עצמו. לבסוף מרוב פחד
אהרון נזרק אל גלי האוקיינוס המטלטלים אותו. הוא עלול לטבוע
בתוך האפשרויות המפחידות העומדות בפניו.
אהרון צף מעל פני חוסר הודאות ושט על פני הים, עד שהוא מחליט
למצוא לו קרקע בטוחה - יבשה.
סיפוק הצורך לביטחון. הביטחון בשביל אהרון מורכב מ:
מזון
זהות (איפה האני שלי)
בית
מזון: אהרון מכין לעצמו ארוחה ענקית (תשע מנות של פשטידות),
יותר ממה שהוא צריך, כך מסתבר. הארוחה, שאולי היא לא רק מזון
חומרי אלא גם רוחני, יכולה להספיק לעוד אנשים רעבים (צבי
וקיפוד). בכל מקרה, הארוחה נותנת לו כוח להמשיך את המסע.
זהות (איפה האני שלי): אהרון יוצא לחפש את זהותו: מה מקומו
בעולם הגדול? הוא מטפס על הר ורוצה להגיע גבוה, לבנות לעצמו
דימוי עצמי גבוה. אך אהרון עבר, כנראה, את הגובה המתאים לו
והוא נופל ("להר לא היה בכלל צד שני") ומרחף באוויר.
בית: מקום אחיזה ממנו אפשר לצאת ואליו אפשר לחזור. בית שבו
אפשר לישון בשקט, כי שם בטוח.
אהרון מחפש את החלון של חדר השינה. המיטה שלו היא הביטחון
והשלווה אותם אהרון מחפש. הוא לא מוצא את החלון שלו בסבך
החלונות שבעולם: מאחורי כל חלון מסתתר עולם ומלואו של האדם שגר
מאחורי החלון. אבל, כל החלונות דומים וכל האנשים דומים, לאף
חלון אין ייחוד. כל החלונות הם מסגרות. אהרון מחפש את הגשמת
האני הייחודי שלו בין כל החלונות-מסגרות, את האני הייחודי שלו
בחברה בה הוא חי.
אהרון מוצא את מה שמייחד אותו: החלון שלו מקיף את הירח, זהו
הייחוד.
הירח, עצם מרוחק בחלל, מלווה לאורך כל הדרך את אהרון. מדוע בחר
אהרון בירח? אולי בגלל שהחברה האנושית עוד לא נגעה בו וקלקלה
אותו? אולי בגלל חוסר היכולת להגיע אליו (ב1955, הזמן בו נכתב
הספר)? אולי זהו אידיאל שלא ניתן להשגה, ואהרון בסוף מסעו
מכניס את האידיאל למסגרת של חלון (המסגרת החברתית הקיימת), כי
המסגרת נותנת תחושת ביטחון, אם אפשר למצוא בה ייחוד אישי. לצאת
מהמסגרת זה מסוכן בשביל אהרון כי הוא עלול לטבוע (בגלי
האוקיינוס) או ליפול (בצד השני של ההר, שבעצם לא קיים). אבל,
לחיות בתוך המסגרת, עם אידיאל ייחודי משלך, זה עושה את החיים
במסגרת לאפשריים.
השוטר מסמל את הסמכות של החברה ואת הצורך בשמירה על המסגרת.
השוטר מראה לאהרון את הדרך, אך בעצם אהרון כבר יודע את הדרך:
ללכת בתוך המסגרת של החברה ולא לצאת ממנה, אבל ללכת בדרך
המיוחדת שלך.
בדרכו המיוחדת מגיע אהרון למסקנה שנעשית "ערך" בשבילו: אני חבר
בחברה, אך למרות זאת, אני מיוחד ולא אאבד את עצמי בתוך החברה.
עכשיו אהרון יכול לישון בשקט.
