מה באמת...?
מוזמנים לסדר אצל המנהלת? יששששששששש
<נאנחת אנחת רווחה> אז עכשיו אוכל להירגע וללכת
לקנות שמלה חדשה כי מאתמול אני מסתובבת מה זה מעוצבנת כי כבר
אתמול טילפנו לי, למרות שעדיין
לא הגיע אפילו פורים, והודיעו <כל אחד בתורו>
שהשנה הם נוסעים לחו"ל, למלון, לקלאב-מד
ולהשד יודע לאן - וכמובן שכל אחד בתורו
נוסע בלעדי,
והכל בגלל שהם אומרים שאני עושה בלאגן!!!
כשצריך לטבול את הביצים במלח-אני מתנדבת לחלק
וזורקת לכולם על הראש <את הביצים>
את מה נשתנה כולווווווו אני מתעקשת
לקרוא לבד למרות שיש שם ילד אחד שהוא
קטן ממני בשנה.
אני גונבת את האפיקומן ולא מחזירה בכלל
עד היום האפיקומן אצלי במגירה.
כשצריך לאמר את שפוך חמתך על הגויים
אני אכן שופכת את חמתי על כל האורחים
ובאותה הזדמנות שופכת את היין על כל המפה.
כשמגיע היוכ מיט הקניידלך אני מחליטה שבעצם
אני להטוטן קרקס ומראה לכולם איך מלהטטים
עם קניידלך ואופס מה לעשות שהדודה רבקה וגם
הדוד זלמן, חטפו כל אחד בתורו, קניידלך על הראש.
סליחה, הדוד זלמן חטף קניידלך ישר באף ועד היום
הוא מסתובב עם פלסטר על האף שלו, למרות שעברה
כמעט שנה חחחחחחחח ומאז כל פעם שאני מטלפנת
אליו הוא ישר סוגר לי את הפון בפרצוף, תהרגו
אותי אם אני מבינה למה.
אה גם שכחתי לספר שלפני היוכ מיט קניידלך,
כשאכלנו את הגפילטע שדודה פנינה הכינה,
שפכתי בטעות, בחיי שבטעות, את החזרת במקום
על הגפילטע על חליפת הטוויד של הדוד
שהגיע מאמריקה, נו איך קוראים לו... הוא מדרגה שניה
בגלל זה שכחתי, הא כן דוד מישה, אז הוא דרש ממני
בחזרה את שטר ה-100 $ שקיבלתי ממנו במתנה
כי הוא אמר שזה בדיוק מכסה את מחיר הניקוי היבש
אז החזרתי לו את ה-100 $ ישר לכיס ובאותה הזדמנות
שמתי לו בכיס גם חרוסת מה יש?
ואחרי שגמרנו <פחות או יותר> את הסעודה בשלום
וכולם רצו להתרווח קצת, לפתוח רוכסנים וכפתורים,
התעקשתי אבל ממש התעקשתי שחייבים להמשיך לקרוא
בהגדה עד הסוף ולא ישר לדלג לחד גדיא בתרי זוזיי
אז לא היתה להם ברירה וכולם נאלצו לקרוא את הכל
לדקדק ולדייק בכל מילה ואות כי פחדו שאעשה שם
סקנדל והם יאלצו לקרוא הכל מהתחלהההה.
זהו אז סוף סוף הגענו לשירים, כמובן שמאחד מי
יודע עד חד גדיא וגו', כשאני מנצחת ביד רמה
או בעצם ביד עם המצקת על המקהלה המקרטעת של המשפחה.
וכשסוף סוף כולם קמו מהשולחן באנחת רווחה ובגיהוקים
ופיהוקים גם, בטעות בחיי שבטעות הזזתי את הכסא
והאחיינית של דודה פנינה קוראים לה דינה, נתקלה
בכסא והשתטחה ישר על הרצפה אז מה... אני אשמה?
אז זהו עכשיו אני ממש רגועה ומרוצה שיש לי סידור
לסדר השנה ומבטיחה להיות בסיידר בסדר ולשבת בפינת
השולחן ואני אפילו מוכנה לוותר הפעם על מה נשתנה
מבטיחה אוףףףף היכן שמתי את ההגדה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.