פגשתי את המוות... הוא היה בחלום
שאלתי אותו מה הוא עושה כאן, הוא ענה רק "שלום"
"באת לפגוש אותי?" שאלתי
הוא ענה לי שכן
"ביקשת אז הגעתי, אל תהיה מעצבן"
ניסיתי להסביר, ניסיתי לדבר...
אבל כל מה שיצא לי היה "בוא נלך כבר... אין מה לחפש פה יותר"
הוא שאל אותי למה, הסברתי לו בפרטי פרטים...
הוא גיחך קצת ואמר "נשים..."
הסברתי שזה לא נשים, זאת רק אחת...
הוא אמר שכולן אותו דבר, לא היה מוכן להקשיב... רק צחק
אך אני בשלי, מסביר ומוכיח שהיא לא דומה לאף אישה אחרת...
הוא מתפעל מאהבתי ואומר שאולי היא זוכרת...
ואני עונה שכן, אני יודע שכן, אבל זיכרון זה דבר מעצבן...
זה לא מועיל בכלום, זה רק עובר עם הזמן ואני רק מפחד... אני
סתם מעוצבן...
הוא שואל אם אני רוצה שהיא תבוא איתנו, עניתי שלא...
אין לי שום סיבה להרוס חיים, גם אם היא אוהבת וגם אם לא...
היא ניסה לשכנע בכל זאת, שאולי נהיה שם מאושרים,
אבל בתוכי אני יודע, שרק בעולמנו, דבר כזה יכול לקרות...
שתי נפשות פתאום מתאחדות, נפרדות, אבל עדיין לא פרודות...
אוהבות... אבל כ"כ מפחדות...
מתקיימות, חצי מתקיימות...
ביקשתי שנלך, אך פתאום הוא סירב...
הוא החליט שאני צריך לחכות עכשיו...
שאולי יש עוד סיכוי... שאולי יש תקווה...
"אך אם לא", הוא אמר לי, "ניפגש עוד שנה".