התריסים מתפרקים
הדלת תקועה על הציר
מאפרה מלאה סיגריות
ובכיור יש כוסות וצלחות
משבוע שעבר
הכול נראה שחלם
רק ריק מכל תוכן
את אומרת
אולי זה היה נכון
ואני שותק
עכשיו
כל מה שאמרנו
לא מצליח למלא משפט אחד
מחפש משהו אחר
הצבע מתקלף
הטלוויזיה שבורה
בערבים כשקר
אנחנו יוצאים לאט ברחוב הראשי של העיר
את מחפשת משהו אמיתי
אני הפסקתי לשאול
לפעמים אני חושב
שזה לא יכול היה להיות אחרת
ספרים, שירים
ארוחות שישי
צעקות והתרוקנות של כאבים
מחזיקים את החלון שנפל
מורידים מהקיר מנורה שרופה
את אמרת לי פעם
שאנחנו שידור חוזר של כל מה שהכרנו
אני חושב, שלעולם  כבר לא נצליח
לומר משהו אמיתי
שישאיר אותנו שלמים
בלי שום צורך להגן על עצמנו
את בוכה
ואני צועק
אחר כך זה משתנה
תביטי בתמונות שעל הקיר
מלאות אבק
וילונות קרועים, בגדים ישנים
היינו מה שרצינו
עד שמה שהיינו, לא הכרנו
לא ידענו את הזמן
את מיהרת
ואני לקחתי אותו לאט
בואי אני אומר
נעזוב הכול
את תלכי לחפש אהבה
אני אשכב ואדבר על הכול
הריפוד קרוע,

המרפסת סגורה
מביט על תמונות מהילדות
את רצית להיות כוכבת
אני רציתי לברוח רחוק
לא לשמוע את הקולות
ואז זה מתפרק
עוד ועוד
בואי נעזוב הכול
ניתן למים להטביע
את הזמן
נשאיר לעצמנו
את המרחב
זוכר את הפנים
את היד, תווי הפנים
מביט במראה
למצוא את הדמיון
אבק בפינות
אני מביט בך
את יודעת
הכל היה מובן
את אומרת,
היו כבר פה פעם, שניים בתפקיד שלנו
אני שותק ונזכר
צהריי שבת, ארוחה, מישהו צועק
מישהי בוכה
ואני מחפש אותך
תמונות לא מסודרות
מדפים רופפים.
ורק אנחנו לא זוכרים, מה הבטחנו
כשהגענו לפה.