-"לא נו בחייאת אני מה זה עייפה!"
-"נו גם אני עייף נשמה שלי... אבל משעמם את במילא לא תלכי
עכשיו לישון, בואי לפה קצת."
-"נו מה אתה דפוק? עבדתי היום כפולה מחר אני עובדת בוקר, אין
מצב שאני מתלבשת עכשיו ובאה."
-"טוב, את לא צריכה להמציא תירוצים, תגידי שאת לא רוצה וזהו."
-"אלה לא תירוצים, ואני כן רוצה, אבל אני גמורה..."
-"טוב סבבה..."
-"אה, אז עכשיו אתה מנסה לגרום לי לנקיפות מצפון?"
-"מנסה..." (בקול חמוד ומעצבן).
-"לעזעזל איתך... טוב נו אני באה אבל אני לא נשארת להרבה
זמן..."
-"סבבה מתי? את זוכרת איפה אני גר?"
-"לא אני לא זוכרת האמת..."
-"טוב אז נפגש בצומת ההיא ונלך משם."
-"סבבה, עוד שעה."
-"מה שעה? עשרים דקות!"
-"עוד שעה, יאללה סלמאת'".

היה כיף, היה נעים, היה נחמד. ישבנו, דיברנו, צחקנו, ספרת לי
על הגיבוש לחיל הים, ספרתי לך על השבוע המטורף בעבודה. נכון,
התנחמתי בעובדה שהמשכורת החודש תהיה יפה, אבל עדיין היה קשה
וזה שלך היה יותר קשה בגיבוש לא גרם לי להרגיש פחות עייפה,
טיפש.
ישבנו על המיטה שלך, שכבתי לך על הרגליים, החלפנו צד, התהפכנו,
היינו יצירתיים. קבענו לנסוע לצימר בצפון באחת עשרה לחודש, יום
אחרי המשכורות.

וזה לא שלא חשבתי על זה לפני שבאתי, מההתחלה הודעתי ברוב קולות
שאני במחזור אתה אמרת לי שבין כה וכה אין לך קונדום, אז סבבה,
התקזזנו. ברור היה לי שחשבת על אופציות אחרות, שקשורות לרווחתך
כמובן... נו אבל מה אני נראת לך פראיירית?
"אין מצב אני לא בולעת היום שום דבר...", אתה הבנאדם האחרון
שאני אתבייש להשתמש במילים בוטות לידו, "אז אל תבלעי, תירקי",
ענית לי בתחכום לא צפוי בכלל... "אני גם לא יורקת, תשכח
מזה...!", לא השתכנעתי.
"נו בבקשה, שבוע הייתי בגיבוש, ראיתי רק זין בעיניים כל היום."
הקול המסכן שלך היה מאוד משכנע, אבל לא, "נו מה אני אשמה? אני
רשמתי במנילה שלי חיל הים או אתה? חוץ מזה הנקיפות מצפון האלה
עבדו עלי כבר פעם אחת היום, לא ולא, זה לא יקרה שוב." איכשהו
עם הרבה מאמצים השתכנעתי, ירדתי, עליתי, זה היה מהיר יחסית.

-"טוב שמע כבר מאוחר מחר עבודה, אתה מלווה אותי הביתה?"
-"כן סבבה א... (רינג רינג- מעודי לא שמעתי פלאפון עם צלצול
יותר מטומטם מזה) מה המצב גבר? וואלה הכל טוב מה אתה כבר בדרך?
כן סבבה אין בעיה (ניתוק), טוב יאללה זזנו."
"מי זה היה? איתי?" שאלתי במעלית.
"כן הוא בדרך אנחנו הולכים קצת לאורי לשחק סנוקר, את באה?"
"תגיד לי מה אתה מטומטם? יש לי משמרת בוקר מחר תגיד תודה
שהסכמתי לבוא עד אליך."
איתי תמיד נסע מהר, כשיצאנו מהבניין הוא כבר חיכה למטה עם
האוטו, בשיא האדישות נתת לי נשיקה על הלחי ונכנסת לאוטו,
"חשבתי שאתה מלווה אותי, בועז כבר ממש מאוחר אני לא הולכת את
כל זה לבד ברגל..."
-"נו יפה שלי זה פה שתי מטר מה העניין?"
-"בועז! אתה חתיכת חרא!"
את המשפט הזה הוא לא שמע, איתי בדיוק שם פול גז ונסע לו משם.

סבבה, השתכנעתי אז באתי, וגם ירדתי. אבל בסוף נשארתי מאחורה
אוכלת את העשן של האגזוז של האוטו המסריח של איתי.
ולזונה לא מגיע טרמפ?

מוקדש באהבה ל.א., תהנה מהסנוקר.